הדפסה
כניסות: 1849


הנה כתיב בסוף פרשת משפטים (כד, ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להבין כוונת משה רבינו ע"ה בזה למה חלק הדם לשתים והחצי שם באגנות. י"ל דהנה כתיב (שה"ש ז, ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. וזה קאי על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגולה כמו הסהר כשאינה במילואה עדיין וכמאמר חז"ל (סנהדרין לו ב). אכן הכל צריך טעם ושום שכל למה היו יושבין כסדר זה דוקא כחצי עיגול. וי"ל שזה מרמז על סוד עתיק. איך קוב"ה וישראל חד אינון ומתייחדין ומתדבקין כביכול על ידי מצות התורה כי כבר נתבאר אצלנו כמה פעמים סוד ישראל עלה במחשבה להבראות (ב"ר א). והיינו כי עיקר הסכמת הרצון הקדום הפשוט אשר עלה במחשבה הקדומה לכל הקדומים להאציל ולברוא את העולמות היה רק על ידי רצון תואר המלכות כי אין מלך בלא עם. ולזה האציל וברא הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא כל העולמות העליונים הקדושים והעולמות התחתונים והעיקר תכלית כוונת הבריאה היה רק לגלות ולפרסם לכל באי עולם שיכירו וידעו כי הוא לבדו מלך על כל העולם כולו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין זולתו ומלכותו בכל משלה. וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו אז רצונו יתברך להיטיב להם ולהשפיע עליהם כל מיני טובות וברכות וחסדים טובים ורחמים כדרכו להיטיב לברואיו. ובפרט לבני ישראל עם קרובו אשר נשמותיהם חצובים ואחוזים ודבוקים בכסא כבודו יתברך. ובפרט שעל ידם נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם וכמבואר לעיל באריכות. וכל ההשפעות טובים וחסדים ורחמים הנשפעים ומאירים לכל העולמות הוא רק על ידי בני ישראל שמקיימים מצות התורה ומעשים טובים ועסקם בלימוד התורה ועל ידי אתערותא דלתתא בסוד מיין נוקבין נתעורר מלעילא מיין דוכרין והשפעות החסדים לכל העולמות עליונים ותחתונים והמשפיע הוא בחינת דכר והמקבל הוא בחינת נוקבא כנודע. וכביכול כביכול הבורא ב"ה וב"ש לגודל עוצם אהבתו לבני ישראל עם קרובו ולמען טובו וחסדו הגדול מצמצם את עצמו כביכול וכביכול להקרא בשם בחינת פלג גופא ובני ישראל הם בחינת פלג גופא השני. והם בסוד דכר ונוקבא וזהו סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה היינו שהקב"ה מייחד את עצמו עם נשמת ישראל וכנ"ל על ידי מעשיהם הטובים ומשפיע להם חסדים ורחמים לבחינת כנסת ישראל לעילא ותתא. ולכן בכל מצוה ומצוה אנו אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה וכנ"ל. ועיקר כי זולת המקבל אי אפשר להמשפיע שישפיע טובו וחסדו כרצונו להשפיע. והנה הקב"ה נקרא אחד, וישראל נקראים גם כן אחד. וזהו כאשר בני ישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים ומשעבדים את שכלם ומדותיהם וכל הרצוניות בלתי לה' לבדו. ואין להם שום רצון ותאוה אחרת כי אם לעבוד הש"י בלבד אז הם נקראים בבחינת אחד, גוי אחד. מה שאין כן כשח"ו אינם בבחינה זו. אז אינם בבחינת אחד כי מחשבתם ושכלם מונחים אז בתאוות וחיצונית שונות. ובכל פעם נוטים כוחם ומחשבתם לדבר אחר חיצוני ר"ל. ואם כן מדותיהם ושכלם הם בפרודא שאינם במקום אחד. אכן כאשר מיישרים דרכם ומחשבותם ורצונם בלתי לה' לבדו. לעשות רצון ה' בתמים. אזי הם באחדות גמור וכאשר הם בבחינה זו בחינת אחד. אז אחד באחד יגשו. ומתייחדים כביכול עם ה' אחד ברזא דאחד וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (תרומה קלה א) למיהוי אחד באחד והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. ולרמז יחוד הקדוש הזה היו הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה בבחינת פלג. והחצי השני כביכול כביכול הוא הבורא ב"ה וב"ש משלים להיות אחדות גמור ואמיתי. והיינו על ידי התורה והמשפט אמת היוצא מפי הסנהדרין לכל ישראל וכולא ברזא דאחד.

והנה דרך האנשים הכורתים ברית יחד והיו לבשר אחד ודיעה אחת אז דרכם למסור כל אחד ואחד נפשו עבור חבירו. ונמצא דמם מעורב יחד כי הדם הוא הנפש שהוא עיקר כח הנפשי וכמו שכתב האברבנאל בספר מצמיח ישועה. דשורש הדבר של כריתות הברית הוא הנוהג שבעולם כששני מלכים כורתים ברית לתווך האהבה ביניהם ולהיות כל אחד בעזר וסיוע של חבירו. אז שותין כל אחד כוס יין וכל אחד נוקף אצבעו ומורידין טיפה של דם לתוך הכוס. וכל אחד שותה כוס המעורב בטיפת דם של חבירו. וזה הדבר מורה שמערבין את דמם הוא החיות שלהם כי הדם הוא הנפש להיות להם לב אחד ויהיה בהם אחדות. וכל אחד מחויב ליתן דמו ולמסור נפשו עבור חבירו זהו הכריתות ברית. והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ולרמז זה לקח משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים חצי הדם וישם באגנות, לרמז על אגן הסהר שהם בחינת פלג גופא. וחצי הדם זרק על המזבח כביכול לרמז על פלג הדכר. ומן הדם שבאגנות זרק על העם, לרמז על המבואר שכביכול הדמים שהם הכוחות מעורבים זה בזה. ושיהיה הכח ביד ישראל למסור נפשם על קדושת שמו יתברך ויתעלה. והוא הוא כריתות הברית. ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, להיות עמכם ביחוד גמור וברזא דאחד [וי"ל בדרך אפשרי דהנה ידוע שיש כ"ב אותיות גדולות וכ"ב אותיות קטנות. והכ"ב אתוון רברבן הם בחינת עולמות עליונים והכ"ב אתוון זעירין הם בחינת עלמין תתאין. וצריך לייחדם ולשלב זה בזה ונעשה מהם צירוף בחינת ד"ם. ועיקר היחוד על ידי האל"ף סוד פלא עליון ונעשה מזה צירוף אד"ם]. והבן זה:

והנה תינוק הנתון במעי אמו ראשו מונח לו בין ירכותיו (עי' נדה ל ב) וכלול תלת גו תלת כנודע מספרים הקדושים. ואז אין לו שום שיעור קומה כלל. וכאשר יוצא לאויר העולם אז נעשה לו קצת נשיאות ראש וקומה אך עדיין הוא בתכלית הקטנות. ואחר כך הילד הולך וגדל עד אשר הושווה קומתו לאביו ולאמו וזהו אנו רואים בחוש ממש. אכן מסתמא בהנשמה של התינוק גם כן מתנהג בדרך זה ועם שכלו גם כן. שבתחלה הנשמה והשכל בתכלית הקטנות והולך וגדל עד אשר נשמתו ושכלו נתגדלים ומוסיף בכל עת חכמה ובינה ודעת יתירה ולומד תורה ומצות ועוסק במעשים טובים ומזה בא ליראת ה' ואהבתו יתברך לעבדו באמת ובתמים. ומתחזק ביתר שאת בכל פעם בעבודתו עד אשר עובד את בוראו בתכלית השלימות. כמו שהיה רצונו יתברך בעת בריאת זה האדם בעולם אשר ברא את האדם ישר וחצב נשמתו היקרה מכסא כבודו יתברך. והוא משלים כוונת ורצון הבריאה. ואשרי אנוש יעשה זאת. כי אדם כזה הוא דבוק תמיד בשורשו הרמה בקודש אשר משם נחצב נשמתו ועל ידי אתערותא דלתתא שלו בסוד מיין נוקבין נתעורר אתערותא דלעילא בסוד מיין דוכרין לכל השתלשלות העולמות להשפיע עליהם חכמה בינה ודעת וחסדים טובים ורחמים ושלום. וכמבואר לעיל שזה היה תכלית כוונת הבריאה.

והנה אדם כזה ודאי יש לו נשיאות ראש וקומתו נאה ושלימה ונעשה בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושמן על ראשו אל יחסר כי ממשיך תמיד שפע קדוש ומחשבות קדושות מחכמה בינה ודעת עליונים הקדושים. ובחינה זו ישנו גם כן בכללות ישראל שהם גם כן בבחינת קומה שלימה והוא גם כן על זה הדרך כי בעת שהם במדריגה התחתונה ובבחינת קטנות המוחין ח"ו אז אין להם נשיאות ראש חלילה ואין קומתן ערוכה ושלימה. אך עם כל זה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא ברוב רחמיו וחסדיו הטובים משפיע להם כל הטובות הצריכין להם להשפעתם בסוד איתתך גוצא גחין ולחיש לה (ב"מ נט א). כנודע למביני מדע. אמנם אין זה תכלית הבריאה. והעיקר הוא שצריך להשלים כוונת הבריאה והרצון עליון הקדום וכנ"ל. וזהו על ידי כשעם ה' משימים אל לבם ומתחזקים אך ביראת ה' כל היום ובאהבתו יתברך ועובדים אותו בכל לבבם ונפשם באמת. אזי נתגדל ונתנשא השיעור קומה בבחינת נשיאות ראש והולכים ממדריגה למדריגה עד בחינת גדלות המוחין עד אשר מגיעים לשורשם הרמה בקודש ונעשים אחוזים ודבוקים בו יתברך ויתעלה כביכול. ואז על ידם נתעורר ונעשה אתערותא דלעילא בסוד מיין דוכרין לכל השתלשלות העולמות להמשיך עליהם שפע חכמה בינה ודעת וחסדים ורחמים ואז מתייחדים ברזא דאחד וכמבואר לעיל:

[אוהב ישראל שמות פרשת שקלים]