הדפסה
כניסות: 1219


איתא במדרש בנח כתיב את האלקים התהלך נח משל לאוהבו של מלך שנשקע בטיט עבה א"ל המלך כו'. ובאברהם כתיב התהלך לפני משל לאוהבו של מלך שהאיר לו מן החלון במקומות האפילות וא"ל האיר לפני וכו' ע"ש. לבאר הענין כמ"ש ז"ל נח הי' צריך סעד כו'. והנה נח נולד מהול. לכן כתיב מקודם צדיק תמים. אח"כ את האלקים התהלך שע"י התמימות זכה להלוך לפני ה' ובאברהם כתיב מקודם לך לך התהלך לפני ואח"כ ניתן לו המילה לכן נח לא הי' בו כח להציל דורו ובאברהם אמרו עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.
והענין הוא כמ"ש במשנה במאמר אחד הי' יכול להבראות ומה ת"ל עשרה מאמרות להפרע וליתן שכר כו' ועיקר עבודת האדם לתקן אלה העשרה מאמרות עד שיזכה למאמר אחד שהוא הדביקות באל אחד. והמילה שנקרא ברית הוא התדבקות באחדות. וכדי להציל את נח העלהו הקב"ה בכח המילה להתדבק במאמר אחד ואז נק' תמים כמ"ש במ"א הטעם. ונמצא הי' מובדל מן הדור אבל אברהם בתוך מבואות אלו האפילות בעודו ערל מצא לו חלונות וחרכים להלוך לפניו ואח"כ ניתן לו המילה ותמימות. ובאמת זה הי' בכח מסירת נפש לכן נק' חסיד המתחסד עם קונו וזהו החילוק בין את האלקים התהלך. בין התהלכתי לפניו. שהי' כוונתו לשם שמים בלבד לפרסם כבוד שמו בעולם ולא לגרמי' כלום אפלו לתקן נפשו. ויש לכוון בזה מ"ש לו הקב"ה לך לך כענין שדרשו חז"ל אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו. כמו כן אין לומר לך לך אלא למי שאינו עושה כלום לגרמי' רק לשם שמים. ואיתא בזוה"ק נח הוא בחי' שבת כי כל אלו האותות ובריתות הם להתדבק בשורש האחדות מאמר אחד כנ"ל.והענין הוא דיש בחי' נפש רוח ונשמה שנשתלחו בעוה"ז ונתלבשו בגוף כדי לתקן על ידיהם המעשה והדיבור והמחשבה. ולהפוך הגוף והגשמיות לרוחניות. וזאת עבודת האדם לזכך גופו שיאירו בו הנר"נ. לכן אמרו שהבשר צריך ליגע עצמו ביראה. כי עיקר שם יראה כשנזדכך הגוף ואז מאיר בו הנר"נ ורואה האמת להתדבק בהקב"ה. ולזה ניתן תרי"ג מצות לזכך כל האברים כמ"ש נר מצוה. ובשבת ניתן תוספות נר"נ כמ"ש ז"ל נשמה יתירה ניתנית בשבת. דאיתא במד' דהנפש יש לה עוד ב' שמות חי' יחידה והם אינם יכולים להתדבק בפועל ממש בגוף כי הם דבוקים בה' אחד לכן נק' יחידה וחי' שהיא עצם החיות. ואחר החטא שיש מיתה בעולם ניטל מאדם אותן הבחי'. אך בשבת יורדת הארה מזה השורש האחדות והחיות לכן אומרים בשבת אתה אחד כו' ומי כעמך ישראל גוי אחד. נמצא בשבת הנר"נ עצמן מקבלין חיות ואחדות. ובימי המעשה הנר"נ מתקנין הגוף. ובשבת הוא בחי' מאמר אחד כנ"ל. לכן נאסרו המלאכות כמ"ש בפ' בראשית מזה. ומ"מ מעין זה יש בכל יום הארה בכח התפילין שממשיכין חיות ואחדות משרש הנשמה אל נר"נ שבאדם. ואיתא בזוה"ק שע"י תפילין נעשה אדם אחד כעין שכ' לעיל בענין שבת:

(שפת אמת, נח, תרנ"ד)