הדפסה
כניסות: 1241


ויקרא שמו נח כו' זה ינחמנו. ואיתא שנולד מהול. כי ע"י חטא האדם נמשך הערלה ומכסה על בשר הפנימי ומזה בא כל הקללה מעשינו ועצבון ידינו כמ"ש בעצב תלדי בעצבון תאכלנה והכל ענין אחד ע"י שנתערב פסולת במזון גם הזרע יש בה פסולת. ונח שנולד מהול הכירו בו הצורה הפנימית אשר שם צוה ה' הברכה. ונק' זה שהיא צורה מבורכת בלי פסולת. וזה הנחמה שיצא ללמד על הכלל כולו. ונודע אשר תחת הערלה נמצא אור גנוז. ולכן נח מצא חן בעיני ה' שעל הצורה הפנימית חל החן. וכמו כן הוא בזמן בש"ק שהוא יום מנוחה דכתיב וינח. יש בו החן והוא הנחמה כמ"ש ששם נח על זה ינחמנו. ולכן שבת זכר למעשה בראשית דכ' וירא אלקים וכו' טוב מאוד ואיתא במד' שאמר הקב"ה עולמי עולמי הלואי שתהי' מעלת חן לפני כשעה זו ע"ש. ובכל ש"ק יש מציאות חן הזה לכן הוא זכרון למעשה בראשית והוא ג"כ ללמד על הכלל כולו על כל הזמנים וכמו כן מילה בנפשות בנ"י. ולכן חל ע"ז הברכה כיון דסט"א ערקית בשבת. וכמו כן הערלה נכרתת מזה האבר לכן חל הברכה והחן וזהו ינחמנו:

(שפת אמת, נח, תרס"ב)