ברכת הגומל!

לאחר הברית תברך האשה היולדת ברכת 'הגומל' בציבור, כהודיה להשם על שעברה את הלידה בשלום.

קודם שתברך תאמר האשה:
"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"
"אודה ה' בכל לבב. בסוד ישרים ועדה"

ותברך:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב".

והקהל עונים:
"אמן. מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב, סלה".

חז"ל מלמדים אותנו על הצורך בהודאה. ישנם מצבי חיים רבים שבהם אדם מתבונן לאחור ומעכל את מה שעבר עליו, ומתוך כך פורצת מתוכו תודה גדולה ועמוקה למי שהיה אחראי למהלך העניינים, למי שנשא אותו על כפיו, למי שמשקיף עליו בעין אוהבת מבין חרכי עולמו, נחבא אל הכלים. התודה  מעמיקה לאין ערוך את המתנה שניתנה לנו. היא פורצת את דפוס המחשבה הסתמי העוטף את לבנו בקליפת ה'מקרי' וה'מובן מאליו', ומעניקה לנו הזדמנות פז להודות למי שנתן לנו את כל הטוב. הודאה היא גם תודה, אך גם הכרה באמת – באהבה שאלקים אוהב אותנו, וברצון העמוק להשיב אליו אהבה בחזרה.

לך, אמא יקרה, אומרים הדברים הללו הרבה מאוד. את, שנשאת את בנך ברחמך במשך תשעה חודשים, שעברת אתו ולמענו את צער העיבור ואת חבלי הלידה עצמה; את, שחששת, התרגשת, התפללת, כאבת; את, הניצבת כעת מול הפלא הזה – עטופה מכף רגל ועד ראש במזמור התודה. ההוויה כולה אומרת לך תודה, על שנשאת, האמנת, הצמחת וילדת. זוהי העת לפנות מתוך הלב המלא והנרגש, בשמחה ובהכרת טובה, ולהשיב את התודה הגדולה הזו למי שהכל שלו ונתן לנו בחסדו, מידו המלאה והפתוחה.