דוד דדון
מוהל מוסמך מטעם הוועדה הבין
משרדית של הרבנות הראשית
ומשרד הבריאות

נייד: 0528428721

א"ר יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שוין משפט אדם (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו משפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'.

(ויקרא רבה (וילנא) פרשה כז ד"ה א שור או)

 

 ר' עקיבה אומר ארבע ערלות הן. נאמר ערלה באוזן, הנה ערלה אזנם (ירמיה ו, י). נאמר ערלה בפה, ואני ערל שפתים (שמות ו, ל). נאמר ערלה בלב, וכל בית ישראל ערלי לב (ירמיה ט, כה). וכתוב התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א), מהיכן ימול, אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים, אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים, אם ימול מן הלב עדיין אינו תמים, מהיכן ימול ויהא תמים, הוי אומר זו ערלת הגוף. נגרא אמ' כת' ובן שמנת ימים (בראשית יז, יב). מהיכן ימול, אם ימול מן האוזן עדיין אינו שומע, אם ימול מן הפה עדיין אינו יכול לדבר, אם ימול מן הלב עדיין אינו יכול לחשוב, מהיכן ימול ויהא שומע ומדבר ומחשב, הוי אומר זו ערלת הגוף.

 {ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כה ד"ה [ו] רב הונא}

תניא: (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו - מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו'.

(תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב)

 

דבר אחר, באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים, א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל זכות המילה היתה נכנסת עמו שנאמר (ויקרא טז) "בזאת יבא אהרן" זו המילה, "זאת בריתי אשר תשמרו", וכה"א (מלאכי ב) "בריתי היתה אתו החיים והשלום".

 (שמות רבה (וילנא) פרשה לח ד"ה ח ד"א וזה)

(אמר מר) מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי מכולהו גמר - כדאמרינן.
ועוד: מה להנך שכן אם עבר זמנה בטלה.
אלא, היינו טעמא דרבי אליעזר: דאמר קרא (ויקרא יב) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" - ואפילו בשבת.
וליכתוב רחמנא במילה, וליתו הנך וליגמור מיניה!
משום דאיכא למיפרך: מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות.

(תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלא עמוד ב)

 

ד"א אז ישיר משה הה"ד (תהלים מ) ויעלני מבור שאון ממצרים מטיט היון מטיט ולבנים, (תהלים מ') ויקם על סלע רגלי זה הים, כונן אשורי שעברו ביבשה מיד (תהלים מ') ויתן בפי שיר חדש, משל לאשה שהיתה נדה השלימה ידי מנדתה וטהרה באתה אצל אישה אמר לה מי מעיד עליך שטהרת אמרה לו הרי שפחתי מעידה שטהרתי לפניה וטבלתי, לכך נאמר את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך שאין בנו טומאה והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר את השירה הזאת ואין זאת אלא מילה שנאמר (בראשית יז) זאת בריתי אשר תשמרו, ויאמרו לאמר, נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים.

[שמות רבה (וילנא) פרשה כג ד"ה יב ד"א אז]

 

עד שיפוח היום, רבי אבהו ורבי לוי חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו, עשה ערלותיהן גבעה, וזרחה עליהן החמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטרת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האשים, ואמר הקב"ה לכשיבואו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים.

{שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א [ו] עד}

 

ת"ר: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות... למולו. מנלן? דכתיב: (בראשית כא) וימל אברהם את יצחק בנו. והיכא דלא מהליה אבוה - מיחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב: (בראשית יז) המול לכם כל זכר; והיכא דלא מהליה בי דינא - מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב: (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה.

(תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א)

 

 מה ראה לומר באברהם "בעצם היום הזה"? אלא אמר הקב"ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו לכך אמר הקב"ה "בעצם היום הזה נמול אברהם" ודי רגשה ליה ימלל.

( מדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק מח)

שש אנכי על אמרתך - ... ורבותינו דרשו על המילה שהיה דוד בבית המרחץ וראה עצמו בלא ציצית ובלא תפילין ובלא תורה אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה שמח ואמר בצאתו (מבית המרחץ) שש אנכי על אמרתך המילה שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמר (בראשית יז) "ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור".

(רש"י תהלים פרק קיט פסוק קסב)

שמדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם כתיב בתורה ,האל הגדול הגבור והנורא" (דברים י' י"ז). הגדול – שגדולתך על כל מעשה בראשית, הגבור – שאתה מתגבר להפרע מעוברי רצונך, והנורא – שהכל יריאין מדינך שהוא אמת. ואם אתה נושא להם פנים לישראל לא יהיה חילול השם בדבר הזה? אמר לה אל תהרהרי אחר כנסת ישראל, שכל מעשה בראשית לא נבראו אלא בזכותם, שנאמר "אם לא בריתי וגו'" (ירמיה ל"ג כ"ה), ואין ברית אלא מילה שישראל עוסקין בתורה ובה שנאמר "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (בראשית י"ז י"ז).

[אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כג ד"ה אמרו לו תלמידיו]

 

 ד"א ואתנה בריתי (בראשית יז ב). זש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד), איזה הוא סודו של הקב"ה, זו מילה, שלא גילה הב"ה (הקב"ה) מיסטירין (פי' סוד) זו של מילה מאדם עד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר סוד ה' ליראיו זה אברהם, שנאמר בו, כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), אמר לו הקב"ה אם תתן מילה את נוטל סוד, סוד ה' ליראיו, סו"ד בגימטריא שבעים. שבעים נפש אני מעמיד ממך בזכות מילה שאתה נותן בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דברים י כב), ומעמיד מהן שבעים סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש וגו' (במדבר יא טז), ומעמיד לבניך את משה שהוא הוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב וגו' (דברים א ה), בזכות מה, בזכות מילה, שנאמר ה' אלהינו כרת עמנו ברית (דברים ה ב). ברית זו מילה, לכך נאמר סוד ה' ליראיו, אמר לו הקב"ה לאברהם דיו לעבד ששוה לקונו. ובריתו להודיעם (תהלים כה יד). משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר מה אעשה לאוהבי זה מה אתן לו, זהב וכסף יש לו, עבדים ושפחות יש לו, אלא הריני חורגו זונין (פי' חגורה) שלי, כך אמר הקב"ה לאברהם מה אתן לך, זהב וכסף יש לך, שנאמר ואברם כבד מאד (בראשית יג ב), אלא מה אני נותן לך, הרי אני חוגרך זונין שלי, ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ויפול אברם על פניו וגו' הנה בריתי אתך (בראשית יז ב ג ד), סוד ה' ליראיו.

{אגדת בראשית (בובר) פרק טז ד"ה [א] ויהי אברהם}

ד"א בראשית. ב' ר' ראש המלה, י' ת' אחרית המלה, והוא ברית, ובזכות המילה והשבת ברא הקב"ה את העולם, ומנין שנקראה שבת ברית, שנאמר לדורותם ברית עולם (שמות לא טז), וגם המילה נקראה ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית יז יג), וגם בזכות התורה נברא העולם, כי נשאר ממלת בראשית א"ש והוא אש, ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב):

{מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק א ד"ה [א] בראשית ברא}

 

 ויאמר אליו אני אל שדי (בראשית יז א). דיה הערלה, עד עכשיו היתה הערלה נוהגת, אבל המילה היתה נצפנת, דיו לעולם שאני אלהיו. ד"א אני אל שדי, אמר ר' אבהו כיון שברא הקב"ה את עולמו, ברא את השמים ואת הארץ, ואמר להם שיהיו נמתחים והולכים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ כב) אילולי שאמר להם די, היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים, אמר לו הקב"ה לאברהם, אני הוא שאמרתי לעולמי די, כך אומר לערלה די. התהלך לפני (בראשית שם ,"ז). עד שלא מל לא אמר התהלך לפני, למה שהיה ערל, משמל אמר התהלך לפני, עד שלא מל לא היה שלם, משמל נעשה שלם.

[מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן כה]

 וכשנולד יצחק בן שמונת ימים הגישו למילה, שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים (בראשית כא ד) והגישו (למנחה) [כמנחה] על גבי המזבח, ועשה שמחה ומשתה, מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזוכה למול את בנו, כאבינו אברהם, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק (בראשית כ"א ח)], הוי במצותיו חפץ מאד, ומה שכרו, גבור בארץ יהיה זרעו, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב)

{ מדרש תהלים (בובר) מזמור קיב ד"ה [ב] במצותיו חפץ}

דבר אחר "ויהי אברם בן תשעים שנה". אמר לו הקב"ה משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור, עד שתבא ותיטול את המילה, ועכשיו אם אין אתה מקבל דיי לעולם עד כאן, ואני מחזירו לתהו ובהו, ואין צריך לי עוד לעולם, לכך אמר "אני אל שדי" (בראשית י"ז א), דיי העולם, ואם אתה מקבל עליך דיי לעולם, אני ואתה.

"ואתנה בריתי ביניך וביניך", אמר לו אברם ומי ימול אותי, אמר לו אתה לעצמך, נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקב"ה כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל, כך עזרא משבח ואומר "אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט ו-ח), וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא "וכרות עמו הברית", וכתיב בסוף הפסוק "ותקם את דבריך כי צדיק אתה" (שם).

דבר אחר למה מל בן תשעים ותשע, ללמד לגרים שאם בקש גר להתגייר, שלא יאמר זקן אני, מעכשיו איני מתגייר, ילמד מאברהם שמל בן תשעים ותשע שנה.

[מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן כד]

 

 כתיב (בראשית י"ז) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך, אמר הקב"ה יבא טמא ויטפיל בטהור, אפשר כן, אלא המול ימול אני טהור ואברהם טהור נאה לטהור להטפל בטהור,

{שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א [ו] עד}

אמר ר' יוסי בא וראה כמה חביבה מילה לפני הקב"ה כשאמר לאברהם שימול היה קשה עליו, אמר אם אני מל עכשיו אני חסר אבר אחד, א"ל הקב"ה עד שלא תימול [שמך אברם] וחשבון אותיותיו רמ"ג, ואבריו של אדם רמ"ח אברים, הרי אתה חסר ה' אברים, וכשתמול אתה שלם, אמר לפניו רבונו של עולם היאך, א"ל לא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם (בראשית יז ה), ואתה נעשה שלם.

[מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן כ]

 

 ולמה התינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה מנין שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה וגו'

[דברים רבה (וילנא) פרשה ו ד"ה א כי תצא]

 ביום, הה"ד (שיר השירים ג) צאנה וראינה בנות ציון וגו' מדבר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם בנות ציון המצויינים לו במילה שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם שנאמר (בראשית יז) ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים וכן בבלעם אומר (במדבר כד) נופל וגלוי עינים וכה"א (ויקרא ט) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', מהו זה הדבר על המילה אמר להם כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו של אוהבו והיה מבקש להביאו בתוך ביתו אמר לו הכהן אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך וכשידע החנוני שאין שם טומאה הלך והביא הכהן אל ביתו כך הקב"ה כיון שביקש להראות לאברהם אוהבו היתה ערלה תלויה בו כיון שמל עצמו מיד נגלה שנאמר (בראשית יז) בעצם היום הזה נמול אברהם ואח"כ וירא אליו ה' לפיכך אמר להם משה המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם בעת שביקש להראות לו אף אתם מי שיש בכם ערל יצא וימול עצמו וירא אליכם כבוד ה' לכך אמר שלמה צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלמים כמה דתימא (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים שהערלה מום הוא בגוף, ד"א במלך שלמה במלך שברא בריותיו שלימים ברא חמה וירח על מליאתן וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו שנא' (בראשית ב) הארץ וכל צבאם

 [במדבר רבה (וילנא) פרשה יב ד"ה ח ביום, הה"ד]

 פתח אידך ואמר (איוב י"ט) ומבשרי אחזה אלוק מאי ומבשרי ומעצמי מבעי ליה אלא מבשרי ממש, ומאי היא, דכתיב (ירמיה י"א) ובשר קדש יעברו מעליך וכתיב (בראשית י"ז) והיתה בריתי בבשרכם דתניא בכל זמנא דאתרשים ב"נ בהאי רשימא קדישא דהאי את מניה חמי לקודשא בריך הוא, מניה ממש, ונשמתא קדישא אתאחידת ביה, ואי לא זכי, דלא נטיר האי את, מה כתיב (איוב ד') מנשמת אלוק יאבדו דהא רשימו דקודשא בריך הוא לא אתנטיר ואי זכי ונטיר ליה שכינתא לא אתפרש מניה

[זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צד עמוד א]

 תניא, רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: (בראשית יז) "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב: "ואתנה בריתי ביני ובינך".
דבר אחר: גדולה מילה - ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר: +שמות לד+ "כי על פי הדברים האלה וגו'".
דבר אחר: גדולה מילה - שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: (ירמיהו לג) "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'": ופליגא דר' אליעזר, דאמר ר' אליעזר: גדולה תורה - שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו'".
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים" - אחזתו רעדה, אמר: שמא יש בי דבר מגונה! כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך, נתקררה דעתו.

(תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א)

 "וישם (אליהו) פניו בין ברכיו" (מ"א י"ח מ"ב), כשהיה עצירת גשמים, ומפני מה שם פניו בין ברכיו, אלא כך אמר אליהו רבונו של עולם מפני מה אין אתה מוריד גשמים לישראל, אם לא נשתייר להם אלא [זכות שתי מצות], זו מצות [שבת] ומילה, כדאי להם שתעת להם, ולפיכך שם פניו בין ברכיו.

[מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק ט ד"ה ד"א ויהי ביום]

 רבי אליעזר בן עזריה אומר מאוסה ערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים
רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות
רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה
רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה
רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים
רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז) "התהלך לפני והיה תמים".
דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר (ירמיה לג) "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

                  (משנה מסכת נדרים פרק ג משנה יא)