"למול" או "על המילה"

שו"ת יביע אומר חלק ז - יו"ד סימן כא ד"ה ז) והלום

ז) והלום ראיתי לידידי ואהובי הגר"ש משאש נר"ו בהסכמתו לספר "צבא מרום" על הלכות מילה, שכתב להעיר על מה שהביא המחבר שם (פרק ח סעיף ב) מה שכתבתי בקצרה בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' יז אות ז) שמנהג ירושלים שאבי הבן מברך להכניסו קודם ברכת המילה, ושהוא מיוסד על אדני פז, וכמ"ש המהר"ם אלשקר בשם הגאונים והרי"ף והרמב"ם, שאבי הבן מברך להכניסו קודם המילה, ושאילו היה רואה מרן הש"ע דבריהם היה פוסק כן בש"ע. ועל זה כתב להעיר, שבאמת מנהג ירושלים בזה תמוה, שהוא היפך סברת ר"ת והרא"ש ומרן הש"ע. והרואה יראה בדברי הרב המגיד בפ"ג מהל' מילה שדקדק מדברי הרמב"ם דס"ל כר"ת, וכו', ומכיון שהרי"ף והרמב"ם כתבו הגירסא שלפנינו, המל אומר וכו' אבי הבן אומר וכו', ודאי דס"ל כר"ת וכו', וגם מרן הב"י כתב להדיא שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ונראה לי הכרח גמור לזה ממ"ש הרמב"ם שם, ואם אין אבי הבן שם אין מברכים "אחריה" ברכה זו, ש"מ שברכת להכניסו היא אחר המילה ולא לפניה. וכן נראה משלטי הגבורים וה"ה והר"ן והב"ח, ואף שמהר"ם אלשקר הבין היפך זה, אין להניח דברי כל הפוסקים הנ"ל ומרן מפני דברי המהר"ם אלשקר. עכת"ד. ובראשית מאמר אמרתי להעיר על מ"ש שיש הכרח גמור שכן הוא דעת הרמב"ם, כדברי רבינו תם, ממ"ש הרמב"ם, ואם אין אבי הבן שם אין מברכים "אחריה" ברכה זו, דהיינו אחר המילה, ועמו הסליחה, שנוסחא מוטעית נזדמנה לו, והעיקר כנוסחת הספרים שכתוב בהם אין מברכים "אחרים" ברכה זו (וכן הוא ברמב"ם דפוס רומי שנת ר"מ), וכן העתיקו הטור ומרן הב"י (סי' רסה) מדברי הרמב"ם. וכן העתיקו האורחות חיים ח"ב (עמוד ט). והרב רבי דוד אבודרהם (דף צה סוף ע"ג). ע"ש. וע"ע בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' רמא) בד"ה ושוב מצאתי. ע"ש. ומ"ש שהרב המגיד דקדק מדברי הרמב"ם דס"ל כר"ת, ממה שלא כתב גבי אבי הבן "קודם שימול", כמ"ש כן בתחלת דבריו לגבי המוהל, הנה אין אלו דברי הרב המגיד, אלא דברי מרן הכסף משנה. וכבר כתב ע"ז המהרי"ט צהלון בתשובות החדשות (סי' א) בזה"ל: ובאמת שדבריו נפלאו ממני, כי למה היה צריך לומר גבי אבי הבן "קודם שימול", הרי במ"ש הרמב"ם בתחלת דבריו בדין המוהל שמברך "קודם שימול", תופס הוא ואחר עמו. ע"כ. נמצא שאין דקדוק זה מוכרח. ומ"ש עוד, שאף שהמהר"ם אלשקר "הבין" היפך ממ"ש הפוסקים בדעת הרי"ף והרמב"ם, אין ראוי להניח דברי הפוסקים הנ"ל, מפני מ"ש המהר"ם אלשקר, במחכ"ת הלא המהר"ם אלשקר הביא תשובת הרי"ף שכתב להדיא שאבי הבן מברך להכניסו קודם המילה, וכן העיד רבינו אברהם שאביו הרמב"ם הורה כן, ונעשה לפניו הלכה למעשה כדבריו, ושהרוצה לקנטר להעמיד מנהגו לברך להכניסו אחר המילה, הדבר יורה על חסרון ידיעתו בתלמוד וכו', (וכמש"כ לעיל אות ג), וא"כ דעת שפתיהם ברור מללו שצריך לברך קודם המילה, ואין זה ענין להבנה כלל, כי הדברים ברורים ומבוארים היטב. ולכן מה מאד יש לתמוה על מה שסיים עוד הגר"ש משאש, "שבזה נדחה מש"כ בשו"ת יביע אומר שם, שאילו ראה מרן את דברי המהר"ם אלשקר בזה, היה פוסק כמוהו, דליתא, שאפילו אם היה רואה מרן דבריו, לא היה מניח דברי כל הפוסקים הנ"ל הסוברים היפך מדבריו, ודבריהם עיקר". ודבריו תמוהים מאד, שהרי מרן שראה דברי הרי"ף והרמב"ם בחבוריהם, וחשב שסברתם כרבינו תם מכח דיוק בעלמא, בודאי אילו ראה דברים מפורשים להיפך בתשובת הרי"ף ובעדות רבינו אברהם על אביו הרמב"ם שהורה כן הלכה למעשה, היה חוזר בו, ומקיים הדר הוא לכל חסידיו, כי הדיוק מלשון הברייתא המל אומר וכו' אבי הבן אומר וכו', שהועתק כן בהרי"ף וברמב"ם, ניתן להדחות כמ"ש הר"א ממיץ בספר יראים, שלעולם ברכת אבי הבן קודמת, אלא דמשום דלא פסיקא ליה מילתא שפעמים שאין אבי הבן שם וכו'. (וכנ"ל אות א). ומה שהוסיף עוד, "שבספרו שמש ומגן כתב בהרבה מקומות, שהכלל הזה שאילו ראה היה חוזר בו, לא נאמר על מרן, דנקטינן כוותיה אפילו נגד אלף פוסקים, ובפרט שהמהר"ם אלשקר היה בזמן מרן או אחריו ולא יצדק על זה לומר שאילו היה רואה דבריו היה חוזר בו". הוא תמוה מאד דאשתמטיתיה מ"ש מרן החיד"א בחיים שאל ח"א (סי' נו) וביוסף אומץ (ס"ס פ) שאילו היה רואה מרן תשובת הרמב"ם היה חוזר בו, וכ"כ הגאון מהר"י טייב בס' ווי העמודים (סי' רעב אות ד). והגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' קכד דף רב ע"ב). וכ"כ גאוני אלגיריא בהקדמה לשו"ת התשב"ץ בד"ה וכן בדברים, דאילו שמיע למרן תשו' הרשב"ץ היה פוסק כדבריו. וכ"כ כיו"ב בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סי' טז). וכ"כ בספר משכנות הרועים (מערכת בית הכנסת אות כג), ובשו"ת שמו יוסף בן ואליד (דף נג ע"ד). ובשו"ת ימי יוסף בתרא (עמוד קלז). ובשו"ת איש מצליח ח"ג (חאה"ע ס"ס א). ובשו"ת ויען משה (חלק חו"מ סי' ה). ובשו"ת שואל ונשאל חלק ח' (חאו"ח סי' ה), וכ"כ המשנה ברורה (סי' שא סעיף כה) סוף ד"ה כגון. ועוד. ומה שסיים "בפרט שהמהר"ם אלשקר היה בזמן מרן או אחריו ולא יצדק לומר על זה אילו ראה מרן וכו'". נוראות נפלאתי עליו, שהרי אין כוונתינו אלא להוכיח דעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל שיש לברך להכניסו קודם ברכת המילה, וזה מפורש בתשובותיהם שהובאו בדברי המהר"ם אלשקר, שכן כתבו להדיא, ועל זה אמרתי שאילו היה רואה מרן דבריהם היה פוסק כדבריהם. ותמיהני על ידידי הרב הנ"ל דאגב שטפיה לא עיין בזה כראוי. והנקל בעיניו לסתור מנהגי ירושלים שנוסדו על פי גאונים אדירים אשר משאתם יגורו אלים, במקום שהיה לו לעשות כל טצדקי לתרץ וליישב המנהג, וכמ"ש הגר"ח פלאגי בספר משא חיים (מנהגים מערכת ת אות רנח) בשם המהר"ם פדואה (סי' עח) שאפי' מנהג שנראה תמוה יש לנו לבקש כל טצדקי ללמד זכות לקיימו, וכה עשו כל קדמונינו כשמצאו איזה מנהג תמוה וכו'. ושכן כתבו הרב פרח מטה אהרן ח"א (סי' כא) והרב משאת משה ח"א (חיו"ד סי' טו"ב). וכ"כ השדי חמד (מע' מנהג כלל לז) בד"ה אם המנהג הוא תמוה, בשם מהרשד"ם (חיו"ד סי' קצג). ועוד. וכל שכן במנהג זה אשר יסודתו בהררי קודש. כנ"ל. ומ"ש שיש ריעותא גדולה במנהג ירושלים זה שמברכים שהחיינו אחר המילה, לא ידענא מאי קשיא ליה, שהרי ברכת שהחיינו לכל הדעות היא ברכת שבח, וראויה להאמר לבסוף, וכמו שמברכים שהחיינו בסוף ברכות מקרא מגילה, ובסוף ברכות הדלקת נרות חנוכה. סוף דבר הכל נשמע שמנהג ירושלים שאבי הבן מברך ברכת להכניסו קודם המילה, הוא מיוסד על אדני פז ע"פ שיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ורש"י ורשב"ם והיראים. וחלילה לזוז מן המנהג אשר יסודתו בהררי קודש. +ולענין נוסח ברכת המילה כשאבי הבן בעצמו מל את בנו, הרמב"ם (פ"ג מהל' מילה ה"א) כתב: "המל מברך קודם שימול אקב"ו על המילה, אם הוא מל את בן חבירו, ואם בא למול את בנו מברך אקב"ו למול את הבן". וזאת ע"פ מה שפסק (בפרק יא מהל' ברכות הל' יא): כל העושה מצוה לעצמו מברך לעשות, עשה אותה לאחרים מברך על העשייה, כיצד, לבש תפלין מברך להניח תפלין, נתעטף בציצית מברך להתעטף בציצית וכו', וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה, עשה מעקה לגגו מברך לעשות מעקה. מל את בנו מברך למול את הבן. אבל אם עשה לאחרים, כגון שקבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה, עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה וכו', מל את בן חבירו מברך על המילה. וכן כל כיוצא באלו. ע"כ. וכן פסק עוד בתשובותיו (הוצאת מקיצי נרדמים סימן קכ). ע"ש. ורבינו המאירי בספר מגן אבות (הענין השמיני עמוד מ והלאה) כתב, נהגו בכל גלילותינו ע"פ חכמי הדורות הקודמים שכל שאבי הבן מל את בנו מברך למול את הבן, וצווחו עלינו אותם תלמידים, שזה אינו, שלעולם המל מברך "על המילה", בין שמל את בנו בין שמל את בן חבירו, ושכן דעת הרמב"ן, והוא דעת רבינו תם. נמתי להם וכי רבותא למחשב גברי, אף אני אומר לכם שמנהגינו שכל שאבי הבן מל את בנו מברך למול את הבן הוא כמ"ש הרמב"ם (הנ"ל), ושאף הרב רבי משולם בדרשי (בעל ההשלמה) כתב כן, והסכים אליו הרב הגדול אביו רבי משה בר יהודה, וכן מנהג הארץ הזאת מימי קדם. ואחר שהאריך בפירוש הסוגיא (בפסחים ז ב) סיים, והרי נתישבו השמועות ונתפשטו הקמטים, ומנהג אבותינו ורבותינו במקומו עומד, כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ע"כ. וע"ע במאירי (פסחים ז א). ע"ש. ובשו"ת הרשב"ש (סי' פט) בד"ה וכיון, כתב, והרמב"ם כתב שאם אבי הבן בעצמו מל, מברך למול בלמ"ד, וכבר חלקו עליו הכל. עכ"ל. ולפי האמור יש להרמב"ם חברים רבים. והטור יו"ד (ר"ס רסה) הביא דברי הרמב"ם, וכתב, ונהגו שלא לחלק, וכן כתב בעל העיטור, שלעולם יש לברך "על המילה". וכתב מרן הב"י, שהר"ן הקשה ע"ד הרמב"ם דלא אמרינן הכי בגמ' אלא למ"ד לבער חמץ, אבל למ"ד על ביעור, אבי הבן שמל ג"כ מברך על המילה. (וכן פירש רש"י פסחים (ז ב) ד"ה והלכתא, דעל ביעור נמי להבא משמע, וגבי מילה נמי לא שנא אבי הבן מאיניש דעלמא, דהא על המילה נמי להבא משמע, ועל המילה כלמול דמי). וכ"כ בהגהות מיימוני בשם רבינו שמחה. והאריך מרן ליישב דעת הרמב"ם. וז"ל מרן (סי' רסה ס"ב): "אם אבי הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול את הבן, לדעת הרמב"ם". והרמ"א כתב בהגה, ויש חולקים, וכן נהגו שלא לחלק. ע"כ. ומדלא פסקה מרן בסכינא חריפא, משמע שהמברך "על המילה" יש לו על מה שיסמוך. והכנה"ג (סי' רסה הגה"ט אות ב) כתב וז"ל: ובתשובות למרן מהריק"א ולמהר"ש סבע כתבו שלברך "למול את הבן" עדיף טפי. אבל מהרי"ל בתשובה (סי' יח) האריך בזה והעלה שיברך על המילה. ובקושטא ראיתי רבים המברכים למול את הבן, ולא ניחא לי. עכ"ל. ובספר שלחן גבוה (סי' רסה ס"ק יד) כתב, ולענין מעשה המנהג בסאלוניקי ושאר מקומות שראיתי וששמעתי שמעם לברך "למול את הבן", כדברי הרמב"ם. ומה שלא סתם לנו מרן כן, ותלה הדבר במחלוקת, היינו משום שבסוגיא זו יש צדדים לענין נוסח ברכה זו לכאן ולכאן וכמו שהאריך בזה בב"י, ולכן לא החליט הדבר. ע"כ. וכ"כ בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קנב) כדברי הרמב"ם. ע"ש. אולם בספר מטה משה (בסוף הספר בהל' מילה אות יג) פסק שיש לברך "על המילה" אפילו כשאבי הבן מל את בנו. וכן ציוה מהרי"ל. ע"ש. וכ"כ רבי יעקב הגוזר בהל' מילה שלו (עמוד פד ועמוד קל), וכתב ששמע הטעם מפי רבי מנחם שאמר לו בעל החלום, שתקנו הנוסח "על המילה" לרמוז על אברהם שמל את בנו יצחק כשהיה בן מאת שנה, ורמז לשרה שהיתה אז בת תשעים שנה, וזהו "על" גימט' מאה, "המילה" גימט' תשעים. ולכן לעולם יש לברך על המילה. ולא למול. ע"ש. גם הגאון יעב"ץ במגדל עוז כתב שצ"ל על המילה, ואין אומרים למול, כי המילה גימט' הפה. לרמוז: שהערל אסור בדברי תורה וכו'. וכן העלה הגאון מהר"י חאגיז בשו"ת הלכות קטנות ח"א (סי' מט), שכתב, כשבא הדבר לידי קיימתי דברי הרמב"ם וברכתי למול את הבן שכן נראה מפשטות הסוגיא, ואח"כ חזרתי בי ע"פ מ"ש בהגמ"י שם. ומיהו אם בירך למול את הבן יצא. והניף ידו שנית בח"ב (סי' קסט) וכתב, וכבר הבאתי ראיה שיש לברך תמיד "על המילה", וכן כשמלתי את בני ברכתי אקב"ו על המילה. וכתב הרב המני"ח, דהיינו אחר חזרה, וכמ"ש בח"א (סי' מט). ע"כ. וכן פסק הגאון ר' מנחם עזריה מפאנו באלפסי זוטא (פ"ק דפסחים ז עמוד קכא) בד"ה ויש דעת שלישית. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סק"ז) כ', מדחזינן למרן דלא קא פסיק ותני שהאב יברך למול את הבן כמילתא פסיקתא, וגמר אומר שזהו לדעת הרמב"ם, נראה קצת דלא פסיקא ליה מילתא. אך הכנה"ג כתב שמרן בתשובה כ' דלמול עדיף טפי. ושכ"כ מהר"ש סבע. אבל מהרי"ל כ' שצ"ל "על המילה". וכו'. וכ"פ בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' מט). וגם אני שמעתי שעל דרך האמת יש לברך "על המילה" בכל אופן. והכי נהוג במקומותינו דלא להשנאה. ע"כ. וכן הובא במכשירי מילה (פרק ה' אות מ). ע"ש. וכן הגאון רבי אהרן עזריאל בשו"ת כפי אהרן ח"ב (חיו"ד ס"ס ט) כ', שכאשר מל את בנו לא שינה מן המנהג ובירך על המילה, וכמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף הנ"ל. ע"ש. וסיוע לדבריהם ממ"ש רבי דוד בונפיד בחידושיו לפסחים (כ: עמוד נ) בסוף ד"ה בשלמא, שאין לברך בשתי מטבעות לשון על מצוה אחת. וע' בהערה שם שכן כתב הרמב"ן. (וע"ע שם עמוד מה בד"ה והרב מורי). ע"ש. וכ"כ הגאון רבי אברהם די בוטון בשו"ת מחזה אברהם (סי' ו' אות ו, דכ"ד ע"ב), ע"פ דברי הלק"ט הנ"ל. ושכן העלה בשו"ת אשדות הפסגה (חיו"ד סי' יז). ע"ש. וכן עיקר. וע' במש"כ בס"ד בספר חזון עובדיה ח"א (סימן ל). ודו"ק+.