הדפסה
כניסות: 1486

שו"ת יביע אומר חלק ב - יו"ד סימן יח

 

ב"ה. ברוך עמי מצרים (קהיר). תרני"ן לפ"ק. נשאלתי אודות מה שנהגו פה מצרים לעשות המילה אחר הצהרים עד סמוך לעת ערב, בכדי שיוכלו קרוביהם ומכריהם להשתתף בשמחת הברית מילה. אם מנהג זה יכון לפי ההלכה.

 

(א) בגמרא (ר"ה לב:), אהא דתנן העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע. אמרינן, מאי שנא השני מתקיע, משום דברוב עם הדרת מלך. אי הכי הלל נמי נימא בשני, משום דברוב עם הדרת מלך, אלא מאי שנא הלל דבראשון, משום שזריזין מקדימים למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום דזריזין מקדימין למצות. א"ר יוחנן בשעת גזרת המלכות שנו כאן. ע"כ. [וע' בטורי אבן (ר"ה שם) שפי' בסו"ד, שכל מה שמתאחרים לתקוע, באין ב"א יותר לבהכ"נ, ואיכא רוב עם. ע"ש. וכן עיקר]. מבואר להדיא שלפי המסקנא זריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דברוב עם הדרת מלך. ומש"ה אמרינן להלל בראשון. ודוקא בתקיעה השני מתקיע, משום גזרת המלכות וכ"כ המאירי (שם), שאע"פ שהיה ראוי להקדים ולתקוע מטעם זריזין מקדימין למצות, פירשו בגמ' בשעת הדחק שאני. וכ"ה בחי' הריטב"א (שם), דה"ט שהראשון מקרא את ההלל, שהזריזין מקדימין למצות, והא דלא אמרינן [עבדינן] תקיעות נמי בשחרית, א"ר יוחנן בשעת הגזרה שנו. ע"ש. וכן הוכיח במישור הרב המג"ן ז"ל, בס' קרבן חגיגה (סי' פו), שהעיקר כמנהג עה"ק ירושת"ו, לומר ההושענות אחר ההלל, ודלא כמנהג שאר מקומות שעושין ההקפות וההושענות אחר תפלת מוסף. וכדמוכח מההיא דר"ה, דהא דזריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דברוב עם הדרת מלך. ע"ש. וכן הביא ראיה מההיא דר"ה, הגאון חיד"א בברכי יוסף א"ח (סי' א סק"ז), ובמחזיק ברכה (סי' רכט סק"ז), דזריזים מקדימין למצות עדיף מרוב עם. ע"ש. וכ"כ מהר"ח פלאג'י ברוח חיים (סי' רכט סק"ג). ע"ש. גם מהר"י ששון בשו"ת כנסת ישראל (דף יא סע"ד), נשאל אם יותר נכון להשהות ברכת הלבנה ולאומרה בעשרה, או יותר טוב להקדימה ויאמרנה אפי' ביריד. והשיב. שבספר חמדת ימים הל' ר"ח כ'. שיכול להשהותה כדי שיברך בצבור, דברוב עם הדרת מלך. והקשה עליו הכנס"י מההיא דר"ה (לב:) הנ"ל, דמוכח דטעמא דזריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דרוב עם. וה"נ בודאי שכדאי שיברך ברכת הלבנה ביחיד, בכדי להקדים במצות. ע"ש. וכן מצאתי להגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' תכו סק"י), שהוכיח כן מההיא דר"ה שיותר כדאי להקדים ולברך ברכת הלבנה ביחיד, מלהשהותה בכדי לברך בצבור. ע"ש. ונראה דהכי נקטינן לדינא, ודלא כה' חמדת ימים הנ"ל.

 

(ב) אמנם י"ל שאף לדברי החמדת ימים דאזיל בתר טעמא דברוב עם הדרת מלך, שאני התם בדין ברכת הלבנה ביחיד, דאיכא דמקהו אקהתא דבעינן עשרה לכתחלה מיהא. וכמ"ש בשו"ת בית דוד (סי' קלב) בשם הרב מהריק"ו נר"ו, שפקפק בדבר אם יש צורך מן הדין שיהיה בעשרה. ומ"מ עשה מעשה לברך ביחיד. ע"ש. הן אמת שהפרי חדש (סי' תכו) כ' להביא ראיה לזה ממתני' דמגילה (כג:), אין פורסין על שמע וכו' פחות מעשרה. ולא חשיב ברכת הלבנה. אלמא דלא בעינן עשרה לברכת הלבנה. ע"ש. אולם נראה שאין ראיה זו מכרעת, לפמ"ש הרז"ה בעל המאור, והרמב"ן במלחמות פ"ק דמגילה (ה) דה"ט דלא חשיב במתני' מקרא מגילה, לרב אסי דס"ל דבעינן עשרה, משום דדוקא לכתחלה ס"ל לרב אסי דבעינן עשרה, אבל לא לעיכובא. ע"ש. וה"נ איכא למימר לגבי ברכת הלבנה, דה"ט דלא חשיב לה במתני', משום דלא בעינן בה עשרה לעיכובא. [אלא דלקושטא דמילתא הואיל ואין זה הכרח בגמ' ופוסקים, סתמו כפירושו דלא בעינן עשרה]. וא"כ אפשר שהחמדת ימים חושש קצת לאותה סברא, ומצרף עמה הטעם של ברוב עם הדרת מלך, ומש"ה כ' להשהותה לברך בצבור. (וס' חמדת ימים אינו מצוי אצלי.). ואכן מצאתי למהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קכז), שהעתיק דברי החמדת ימים הלכות לולב, שיש להקדים אמירת ההושענות לפני המוסף. וראיה לזה מר"ה (לב:), דטעמא דזריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דברוב עם הדרת מלך. ע"ש. הרי דהחמדת ימים גופיה ס"ל כהנך רבוותא בתראי, וחיליה מההיא דר"ה. וכן מצאתי עוד להגאון מלבי"ם בס' ארצות החיים (סי' כה ס"ק יג) שגם הוא הביא ראיה זו, דזריזים מקדימין למצות עדיף מרוב עם. ע"ש. ומעתה ה"ה לנ"ד לגבי מילה, שאין להשהות המצוה משום הטעם דברב עם הדרת מלך שירבו המשתתפים בברית מילה. דטעמא דזריזין מקדימין למצות אלים טפי. ושיהויי מצוה רבה כזו לא משהינן. וכן העלה בשו"ת שאלת יעקב (סי' ק), דזריזים מקדימין למצות עדיף מרוב עם וראיה מההיא דר"ה (לב:). ע"ש.

 

(ג) אולם ראיתי להגאון מהר"ר שלמה הכהן מוילנא, בשו"ת מקור חיים (סי' ג, די"א סע"ד), שכ', זה כשלשים שנה ששמעתי ללמד זכות על המנהג פה שמאחרים מצות ברית מילה עד אחר חצות היום כדי שיבאו הקרואים. שאף שמבטל מצות זריזין מקדימים למצות, מ"מ מרויח בזה מצות ברב עם הדרת מלך. ואפשר ששניהם שקולים הם. דהא ודאי הא דזריזין מקדימין למצות אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. דאטו מאברהם ניקו וניגמר דהוה זריז טפי. ולפיכך שקולים הם. ואל תשיבני מהסוגיא דר"ה (לב:) שמפורש להדיא דזריזות עדיפא מרוב עם. דשאני התם דמצות רוב עם הויא ספק, שמי יודע אם במוסף ירבו אנשים בבהכ"נ, וביטול הזריזות ודאי, ואין ספק דוחה ודאי. משא"כ גבי מילה שניהם ודאים. וכ' שהרצה דבריו לפני הגאון ר' יחזקאל לנדא ז"ל (המו"צ דוילנא) והודה לו. עכת"ד. ודבריו היפך כל האחרונים, שלמדו מסוגיא דר"ה. דזריזין מקדימים למצות דחי להא דרוב עם הדרת מלך. ומ"ש דאטו מאברהם ניקו וניגמר וכו'. לכאורה דבריו נסתרים מגמרא מפורשת ביומא (כח:). א"ר ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי. א"ר יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר. (להיות זריזין כאברהם. רש"י) אמר רבא תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מניה. דתניא, וביום השמיני ימול, מלמד שכל היום כשר למילה. אלא שהזריזים מקדימים למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר וכו'. אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן וכו'. ע"ש. ומבואר דשפיר ילפינן מאברהם, דזריזין מקדימין למצות. וע' בהגהות מהר"ץ חיות (ברכות יג.). וי"ל ע"ד. (וע' שו"ת שבות יעקב ח"א (סי' ל), דהא דזריזין מקדימים למצות יש לו סמך דאורייתא, מההיא דאברהם. ע"כ. וי"ל דר"ל אסמכתא דאו', ומ"מ הוא רק מדרבנן. וכה"ג בביצה (טו:). ע"ש.) והנה בפי' ר"ח (יומא שם) כ', אנן מאברהם ניקום וניגמר, כלומר היאך נלמד מאברהם דקיים המצות ועדיין לא נתנה התורה, ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים מפני שנהגו כהל"מ אחרי שניתנה התורה. ע"כ. וכ"כ הערוך, והובא בגליון. והוסיף הגרי"ב, וע' תוס' (מ"ק כ) בשם הירוש', דאין למדין מקודם מתן תורה. ע"כ. ולכאורה גם במסקנא דילפינן מאברהם, ע"כ שאינו מה"ת, דהא קי"ל אין למדין מקודם מתן תורה. וכן מוכח במאירי יומא (שם) שכ', כל היום כשר למילה שנאמר וביום השמיני וכו', ומ"מ ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית, שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ולאחוז בדרכי האבות, שנאמר עליהם בכיו"ב וישכם אברהם בבוקר. עכ"ל. ומשמע שאין בזה מצוה מן התורה. וכן דייק הגאון מהר"י ענגיל בגליוני הש"ס (פסחים ד) מד' המאירי הנ"ל, וכ', שטעמו משום דאין למדין מקודם מתן תורה. ע"ש. ואי משום הא לא איריא. לפמש"כ לעיל (בחאו"ח סי' כב אות ב), דהיכא דאיכא טעמא למדין מקודם מתן תורה. ולא אמרו שאן למדין מקודם מתן תורה אלא היכא דהוי גזרת הכתוב. ע"ש. ולכן נראה יותר כטעם הב' שכ' בגליוני הש"ס, שגם באברהם לא נאמר בתורת חיוב שצריך לעשות כן, רק הכתוב סיפר שאברהם עשה כן, וע"כ ענינו רק שראוי לאחוז בדרכי אבות וכו'. ע"ש. ולפ"ז עדיין יש מקום לומר דהא דזריזין קודמים למצות אינו אלא מדרבנן, וכמ"ש הגר"ש הכהן. ואעפ"כ דוחה הוא להא דברוב עם הדרת מלך. וכהוכחת האחרונים מהסוגיא דר"ה (לב:), דהא סתמא תנן ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ואפילו ידעינן שישנם עוד אנשים שיבאו אח"כ, וה"ל ברוב עם יותר, מ"מ זריזין מקדימין למצות. וכ"ש לגבי מילה שבאמת אין המצוה נעשית ע"י נוכחות הקרואים, ולא אלים האי ברוב עם הדרת מלך, כההיא דתקיעה והלל שהשומעים יוצאים י"ח. ושפיר שייך בהו ברוב עם הדרת מלך. וכבר מצאנו שחילקו בזה ביומא (ע), דברוב עם הדרת מלך כה"ג, לא שייך אין מעבירין על המצות, הואיל ואין המצוה נעשית על ידם. וע' להלן (אות ו).

 

(ד) גם הלום ראיתי להרה"ג ר' אהרן בן שמעון ז"ל, בס' נהר מצרים (דק"א ע"ב), שהביא דברי מרן בש"ע /יו"ד/ (ר"ס רסב) שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות. והעיר על מנהג מצרים שהנהיגו לעשות המצוה לאחר חצות, ויש מאחרים עד הערב. ונלאה להחזיר עטרה ליושנה למול בבקר, ולא עלתה בידו. ע"ש. וכן השדי חמד (מע' ז כלל ג), הביא דברי הברכ"י וסיעתו שכ', דהא דזריזין מקדימין דחי להא דברוב עם הדרת מלך. וסיים, וצר לי על מנהג איזה אנשים במקומות אלו, שמאחרים המילה עד קרוב לחצי היום, וזימנין אשתהי עד אחר חצות, עד שיתקבצו המזומנים. ואין להם ע"מ שיסמוכו כדי שתעשה המצוה ברוב עם, דהא מוכח מהש"ס דהא דזריזין מקדימין למצות עדיף מההיא דברוב עם. וכנ"ל. והזריז הר"ז משובח. עכ"ל. וכ"ש דזימנין אשתהויי אשתהי עד סמוך לשקיעת החמה, ואפילו בע"ש. וע' שו"ת שארית יהודה (חאו"ח סי' ג). ע"ש. ויש להזכיר כאן מ"ש באור זרוע הגדול ח"ב (סי' רעה), מתשו' ר"נ בעל הערוך לרש"י, בשם מר יעקב גאון ריש מתיבתא דמתא רומי, דמצוה מן המובחר הוא להקדים מילה בהשכמה. משום דזריזין מקדימין למצות. ואין נכון לאחרה בר"ה עד גמר התפלה, דרוב פעמים גמר התפלה הוי בסוף ה' שעות, והמאחר מצות מילה כל כך, נראה שמצות מילה בזויה עליו. עכ"ל. וכן הוא בשלטי הגבורים סביב המרדכי (פ' ר"א דמילה). ע"ש. ולפ"ז י"ל שאף אם נאמר דמותר להתאחר קצת משום ברוב עם הדרת מלך, מ"מ אין להשהות המילה עד ה' שעות, שנראה ח"ו כמבזה המצוה. וע"ע במעשה רוקח (פ"א מה' מילה ה"ח), שג"כ קרא תגר על המתאחרים במצות מילה. וע"ע בס' זכר דוד (פרק סב). ע"ש.

 

(ה) ומיהו נראה שאם כולם משכימים למלאכתם, ואפשר שלא יזדמן מנין בעת עשיית הברית מילה, יש לעשותה בעשרה אפילו אחר חצות היום. וכמ"ש הטוש"ע /יו"ד/ (סי' רסה ס"ו) דהיכא דאפשר עבדינן למילה בעשרה, והיכא דלא אפשר עבדינן לה בפחות מעשרה. ע"כ. ומקורו מרב צמח גאון. (והובא ג"כ בבעל העיטור, ושבולי הלקט.) וכ' בס' מטה משה בסוף הספר (דיני מילה אות ט), שהטעם הוא משום שהתינוק יצא מבית האסורין [ע' מ"ק (יד) שהקטן הנולד במועד מותר לגלח במועד, שאין לך בית האסורין גדול מזה]. וצריך להודות בפני עשרה (ברכות נד:). ולכך או' הודו לה' כי טוב כל"ח =כי לעולם חסדו=, ובהגה מהרא"ק כ', משום דאיתא בפרקי דר"א, שכל עדות שנתן הקב"ה לישראל לא היה אלא בעשרה. וה"נ יעידו עדה העשרה על האב שהכניס את בנו בבריתו של א"א. עכ"ל. וכן הוא בפרקי דר"א (פי"ט) בזה"ל: כל עדות נאמנות לישראל בעשרה, עדות ברית מילה בעשרה. וכו' ע"ש. וכ"כ באור זרוע ח"ב (ס"ס קז). ובדרשות מהרי"ל (ריש ה' מילה). [ושם באו"ז ובמהרי"ל כ' ג"כ שנוהגים לומר הודו לה' כי טוב וכו', משום שתינוק הנולד כיוצא מבית האסורין, ולכן צריך להודות]. אתה הראת לדעת כי מפורש יוצא בדרז"ל שצריכים עשרה בשעת ברית מילה. ועי"ל טעם לעשרה לפמ"ש בזוה"ק ח"א (דף צד:), שאבי הבן אומר פסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, והעומדים שם אומרים נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. ומאן דלא אמר הכי אפיק גרמיה מעשר חופות דזמין קב"ה למעבד לצדיקיא בעלמא דאתי. וכלהו מתקשראן בהאי. ובגיני כך עשרה מילי אית בהאי קרא אשרי תבחר וכו'. ע"ש. ומש"ה צריך להיות שם עשרה כנגד עשר חופות ועשר תיבות שבפסוק. ויש להוסיף עוד, לפמ"ש בס' מעבר יבק, שמה שעומדים בעת מצות ברית מילה (וכמ"ש ויעמוד כל העם בברית). הוא לכבוד השכינה הבאה להופיע מאורה על כל העוסקים במצוה ההיא וכו'. והובא בס' זכר דוד (פרק סח). ע"ש. וכיון דשכינה קדמא ואתיא, לאו אורח ארעא בפחות מעשרה, שכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט). וע' בס' רוח חיים (סי' רסה סק"ד). ועכ"פ הואיל ודבר זה יסודתו בהררי קדש, שפיר דמי להשהות המילה לאחר חצות היום כדי שיהיו שם עשרה. ודוקא כשיש שם עשרה, ורוצה לאחר המילה בכדי שיהיו יותר, לקיים ברב עם הדרת מלך, אמרינן שזריזים מקדימין עדיף טפי. משא"כ בכה"ג. וכעין זה מצינו בתר"י (פ"ק דברכות ח), גבי מצלי ביני עמודי היכא דגרסי, שכ' הרמב"ם שלא אמרו אלא בעשרה. וא"ת א"כ מה חידוש הוא שהיו עושים כמו בבהכ"נ. וי"ל דקמ"ל שאע"פ שבבהכ"נ מתקבצים הרבה בנ"א, וברב עם הדרת מלך, אפ"ה היו רוצים להתפלל בעשרה בלבד בבית מדרשם, מלהתפלל בבהכ"נ עם הצבור. ע"ש. נמצא שיש לחלק בין כשיש עשרה דאז לא קפדינן משום ברב עם הדרת מלך. לפחות מעשרה, שאז יש יותר מעלה וחשיבות מדין ברב עם הדרת מלך. והגם שיש צדדים לחלק בין תפלה בצבור למילה בעשרה, מ"מ נלע"ד דלדינא הדברים נכונים, שכן משמעות דברי הפוסקים הנ"ל שכ' דהיכא דאפשר יש לעשות הברית מילה בעשרה. ודו"ק.

 

(ו) ובהיותי בזה ראיתי להגאון בעל דרכי תשובה בשו"ת צבי תפארת (סי' נג), שעמד בההיא דיומא (ע), בהא דתנן הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, לא מפני שאינן רשאין וכו', ופריך בגמ' פשיטא, ומשני מהו דתימא דמש"ה לא יהא רשאי משום אין מעבירין על המצות, כיון שיש בראייתן משום ברב עם הדרת מלך. קמ"ל דבהא ליכא משום אין מעבירין עה"מ. ולכאורה יל"ד דסוף סוף הוא מונע מהכה"ג קצת מהמצוה, שהיתה נעשית ברוב עם יותר, וע"יז יחסר ממספר עם רב שהיו עמו במחיצתו. וקי"ל שכל הקודם במצוה וזכה בה אין ליטלה ממנו וכו'. וכ' לתרץ, דמעיקר הדין ליכא שום קפידא לכ"ג שיהיה לו יותר אנשים בשעת הקריאה, הואיל ובלא"ה היה לו רוב עם. וכן להשורף פר ושעיר. לא נתוסף ע"פ דתוה"ק שום מעלה על ברוב עם, כיון שכבר יש לו כמה אנשים, ומש"ה רשאין ללכת ממנו אל הכ"ג וכן להיפך. ואל תשיבני מד' המג"א (סי' תרצ ס"ק כג) בשם הר"ן, שכ', שאפילו יש ק' אנשים מצוה לקרותה בצבור (יותר גדול). משום ברוב עם הדרת מלך. ע"כ. אלמא שכל מה שיש אנשים יותר הוא יותר מעלה מן הדין. אבל המעיין בהר"ן יראה דהיינו דוקא בקריאת המגילה משום פרסומי ניסא, הלא"ה אמרי' שפיר שגם בחבורת אנשים מועטים הוי ברוב עם הדרת מלך, ואין נ"מ בזה בין רב למעט. עכת"ד. ולכאורה קשה דמה יענה לסוגיא דר"ה (לב:) דקיימינן בה, דמוכח שפיר שכל מה שיש יותר אנשים חשיב טפי ברוב עם הדרת מלך. וכן במגילה (כז:) גבי מכירת בהכ"נ מעיר גדולה לעיר קטנה, דחיישי' משום ברב עם הדרת מלך. ע"ש וקושיתו בההיא דיומא, י"ל בפשיטות דמ"מ כיון שאין הכה"ג נמנע מהמצוה גופא שזכה בה, אין קפידא ע"מ שירצה ללכת למצוה אחרת, שהואיל ואינו עושה בעצמו המצוה לא שייך בזה אין מעבירין עה"מ. וכ"כ המאירי יומא (סח:). וע"ע בשו"ת קול אליהו ח"ב בקונט' מחנך ישראל (סי' לח). ובשו"ת זכור לאברהם אביגדור (חאו"ח סי' י). ובשו"ת מעשה אברהם (חיו"ד סי' מט). ע"ש. שו"ר מ"ש בזה בשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד מה"ת (סי' מה אות ג). וי"ל ע"ד. ואין להאריך.

 

(ז) ומצאתי בחפישה בשו"ת הרב"ז (סי' לב אות ח), בדין ברכת החמה אם נכון להשהותה כדי לאמרה בצבור, שהביא ד' השע"ת בשם המחב"ר (סי' רכט), שהוכיח מר"ה (לב:) שזריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דברוב עם הדרת מלך. והוא ז"ל כ' לפקפק בזה, לפ"ד התה"ד (סי' לה) שהעלה שיש להמתין לברכת הלבנה עד מוצאי שבת, והוכיח מיבמות (לט) דלא אמרינן שהויי מצוה לא משהינן, אלא היכא שירא שמא תתבטל המצוה, מש"ה לא משהינן לה אפילו לעשותה מן המובחר. אבל כשאין ראוי להסתפק פן תתבטל המצוה משהינן לה לעשותה מן המובחר. וכ"פ הרמ"א (סי' תכו ס"ב). וע"ע בס' חסידים (סי' תתעח), ולהחיד"א בפי' שם. וה"נ לא נכון לברך ברכת החמה ביחיד, אלא כאו"א חייב להמתין כדי לעשות מצוה מן המובחר, וברוב עם הדרת מלך. ע"כ. ולפע"ד אף להתה"ד י"ל דשאני התם שהוא עצמו עושה המצוה מן המובחר יותר, כשמברך הירח במוצש"ק כשהוא מבושם. משא"כ כשמברך ברכת החמה סמוך להנץ החמה, דהכי עדיף טפי, אף שאם ישהה יותר יהיה בזה משום ברוב עם הדרת מלך, אין ההידור מגוף המצוה, אלא שע"י אחרים נוסף ההדור. ובכה"ג י"ל זריזין מקדימין למצות, כההיא דר"ה (לב:). ולכן יפה העלו האחרונים הנ"ל שמבר' ברכת הלבנה ביחיד, ולא ישהנה לברך בצבור. והיינו אף להתה"ד. ומכאן תשובה למ"ש בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סי' יז) וז"ל: ולענין לברך עליה בליל ו', אם עברו עליה ז' ימים, בזה אני עושה היפך סברת התה"ד, ואיני ממתין, למוצ"ש, אפילו מליל ששי, כ"ש קודם לכן. והוא מההיא דר"ה (לב:) וכו'. אלמא דזריזין מקדימין למצות עדיף טפי ממצוה מן המובחר ברוב עם הדרת מלך וכו'. עכת"ד. ולפי האמור י"ל שאין זה ענין לההיא דר"ה, הואיל והוא עצמו עושה הברכה בהידור רב יותר. [שו"ר שכבר עמד בזה בשו"ת מעט מים (סי' כה אות ט). ע"ש]. וע' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' יב) ד"ה הן אמת, שרצה לדקדק מד' הרמב"ם והטור דלא כהתה"ד, ושוב כתב, ומ"מ באשר מי לנו גדול ממהרא"י אשר מימיו אנו שותים, ואחר פסקיו אנו נגררים. והוא היה בקי בדברי הרמב"ם והטור טפי מינן, ואפ"ה כ' מה שכתב, ואליו תשמעון. ובאמת כי טעמו ונימוקו עמו. שהלא מצאנו כמה מצות שמאחרים אותם כדי לעשותן כתקנתן ובהידור. וכמ"ש בתה"ד (ס"ס רסט). ע"ש. עכת"ד. ואמנם לא נכחד ממני שיש הרבה אחרונים מיימינים ומשמאילים בד' התה"ד הנ"ל. וכמ"ש בכה"ח (סי' תכו ס"ק כג). ובשד"ח (מע' ז כלל א). ובשו"ת ויען אברהם (סי' ו או' יג). ע"ש. מ"מ אין לדחות ד' התה"ד מגמ' מפורשת כמ"ש הקו"א. ועכ"פ מה שנשען הרב"ז על התה"ד, ללמוד ממנו דברוב עם עדיף יותר מזריזין מקדימים למצות, אינו מוכרח כלל. וכאמור. (ומכ"ש שאין סברת התה"ד מוסכמת בזה.) ומ"ש עוד בשו"ת הרב"ז שם לדחות הראיה מר"ה (לב:), שלפי המסקנא דאר"י בשעת גזרת המלכות שנו, ס"ל להבבלי כהירוש' (שם). וע"ש בפני משה. ול"ג כלל הא דברוב עם וכו'. ע"ש. דבריו סתומים בזה. (ודברי הירושלמי שם צריכים ביאור. וע' ביפה מראה.) ואנו אין לנו אלא פשטות הגמ' וכהסכמת כל האחרונים, דזריזין מקדימין למצות עדיף טפי מברוב עם הדרת מלך. ומכ"ש לפמ"ש בשו"ת לבושי מרדכי ח"א (חאו"ח סי' נו), דלא שייך לומר ברב עם הדרת מלך, כי אם במצוה שיחיד מוציא רבים, כההיא (דסי' רצח סי"ד) שאחד מברך לכלם בורא מאורי האש, שברוב עם הדרת מלך. וכן בדבר השייך לצבור, כגון קרבנות צבור שהיו מפיסין מטע"ז, כמ"ש ביומא (כו.). וע"ע בפסחים (סד.). משא"כ גבי קרבן יחיד, וכן במילה לא שייך בזה ברוב עם הדרת מלך, ואין לבטל מצות זריזין מקדימין דילפינן לה מקרא משום כך. ע"ש. ודו"ק.

 

(ח) זאת תורת העולה שאין להשהות מצות מילה לאחר ה' שעות מן היום, שנראה שמצות מילה בזויה עליו ח"ו. וכמ"ש האור זרוע. ואפילו כוונתו להשהותה לאחר חצות היום בכדי שירבו הנוכחים שם לקיים ברוב עם הדרת מלך, אעפ"כ זריזין מקדימין למצות עדיף טפי מהא דברב עם הדרת מלך. ומיהו אם עושה כן כדי שיוכל לעשות המצוה בעשרה, ואם יקדימנה יצטרך לוותר על מנין. אפשר להתיר להשהותה ולעשותה במנין. הנלע"ד כתבתי.

 

שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן כח ד"ה (ו) בספרו

 

(ו) בספרו שם בחיו"ד סי' כ"ו העלה להתיר לאחר המילה עד אחרי חצות בכדי לעשותה בהידור. ואודיענו שאנכי לא כן עמדי, ולפלא לי על כת"ר שלא ראה בשדי חמד במערכת ז' כלל א' ב' ג' שמביא גם אמבוהי דספרי הפוסקים דסברי בפשיטות שאין לדחות מצות זריזין מקדימין משום הידור, ושם בסוף כלל ג' מביע מורת רוחו על מנהג איזה אנשים שמאחרים המילה עד קרוב לחצי היום עד שיתקבצו המזומנים כדי שתעשה ברוב עם, כי מוכח מהש"ס דאין לדחות הא דזריזין מקדימין משום ברוב עם עיי"ש. והרי במיוחד נאמר הדין של זירוז והשכמה לגבי מצות מילה כמבואר בפסחים ד' ד' ויומא ד' כ"ח ע"ב. וביותר אני מתפלא על כת"ר על שלא כתב בדבריו עכ"פ להחמיר ולהצריך לעשות כל טצדקי שלא לאחר עכ"פ את המילה עד אחר חצות, כי כן מצינו שקבע גבול כזה בלבוש באו"ח סי' תקפ"ד סעיף ד' שמשום זריזין מקדימין יש לראות שלא לעכב המילה עד אחר חצות היום כיעו"ש, והחזיק בדעתו גם בשו"ת שבות יעקב ח"א חאו"ח סי' ל' עיי"ש. ואולי הטעם ששמו גבול בזה עד חצות מפני שבעצם היום הזה [שפירושו לדעת כמה מדרשים בחצות היום] הוא שמל אאע"ה א"ע =אברהם אבינו עליו השלום את עצמו= וכל ילידי ביתו ומקנת כספו.