שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עז ד"ה תשובה: סמוכים
תשובה: סמוכים מן התורה למצות סנדקאות, (בבראשית נ' כ"ג): גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף, ותירגם יונתן בן עוזיאל: בני מכיר בן מנשה כד אתילידו גזירינון יוסף, וכתב המפרש שם, ר"ל שיוסף היה הסנדק, שעל ברכי יוסף היו נימולים. ובספר הרוקח (סימן ק"ח) כתב בשם מדרש תהלים (הובא בילקוט שמעוני תהלים ל"ה, רמז תשכ"ג), ברכים, מהם אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה ופריעה. ובמדרש חזית הקדוש ברוך הוא נעשה שושבינו של אברהם בעת שמל, שנאמר וכרות עמו הברית ע"כ. (וראה עוד בספר שערי צדק שער החצר סוף סימן ש"א). והנה בדרשות מהרי"ל (ריש הלכות מילה דף ס"ו ע"א) כתוב, מהרי"ל כשנעשה בעל ברית דהיינו סנדק, היה נוהג לטבול כדי להכניס התינוק בטהרה לבריתו של אברהם אבינו, ואמר גדולה מצות בעל ברית שהוא הסנדק יותר ממצות המוהל, מפני שרגלי הסנדק נדמו למזבח הזהב וכאילו מקטיר קטורת לה'. ומטעם זה כתב רבינו פרץ, מה שאין כופלים לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש, רק לכל בן אחד, בורר לו (אבי הבן) סנדק אחר, משום שאמרו ביומא חדשים לקטורת בואו והפיסו, וכהן שהקטיר פעם אחת לא שנה בה מעולם מפני שהקטורת מעשרת, שנאמר ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך, וסמיך ליה ברך ה' חילו. לפיכך בכל פעם היו מעשירים לכהן אחר. והוא הדין לכאן ע"כ. וכן פסק הרמ"א בהגה יורה דעה (סימן רס"ה סעיף י"א), שהסנדק הוא כמקטיר קטורת, ולכן נוהגים שלא ליתן שני בנים לבעל ברית אחד, כמו שאמרו לגבי קטורת חדשים לקטורת. (רבינו פרץ) ע"כ. והנה בשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא (חלק יורה דעה סימן פ"ו) העיר, שלכאורה מנין לו לרבינו פרץ לדמות הסנדק למזבח מקטר קטורת, יותר היה לו לדמותו למקריב קרבן במזבח החיצון, כי דם הברית דומה לדם הקרבן הקרב על מזבח החיצון. (ובזוהר הקדוש פרשת לך לך, דף צ"ה ע"א, האי מאן דמקריב לבריה (למצות מילה), כאילו אקריב כל קרבנין דעלמא קמי קודשא בריך הוא, וכאילו בני מדבחא קמיה וכו'). ותירץ, ונראה שיצא לו כן ממה שאמרו בבראשית רבה (פרשה מ"ז סימן ז'), בשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, העמיד גבעה של ערלות, וזרחה עליהן חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים. (וכן הביא המדרש הזה מרן בבדק הבית סוף סימן רס"ה בשם ארחות חיים) ע"כ. וזכה לכוין למה שכתב בליקוטי רבינו בצלאל אשכנזי בשם תוספות כתיבת - יד, הביאו מרן החיד"א בספר פתח עינים (יומא כו ע"א) בד"ה מעולם לא שנה בה אדם, דאיתא במדרש הטעם שיש לאדם להשתדל להיות סנדק לפי שדומה מצוה זו לקטורת. שבשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, ירד לשם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו מלאכי השרת מה לך לפנות לגבעת הערלות, אמר להם חביבים עלי כקטורת סמים, כתיב חד קרא גבעת הערלות, וכתיב התם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. וסיים בפתח עינים, שמכאן סיוע להנודע ביהודה הנ"ל ע"ש. וכן כתב עוד בספרו ברכי יוסף בשיורי ברכה (סימן רס"ה סק"ה) ע"ש. ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קנ"ח - קנ"ט). ומבואר בש"ך (שם ס"ק כ"ב) בשם מהרי"ל, שאין להקפיד אלא שלא ליתן שני בניו לסנדק אחד, אבל לקבל סנדקאות מהרבה בני אדם אין בכך כלום ע"ש. וכן כתב בספר בית הלל, ושכן נוהגים שנותנים כמה אנשים סנדקאות להרב אב בית דין של העיר, ואפילו שלש או ארבע פעמים ביום אחד. ע"ש. אבל בשו"ת בית דוד (סימן קכ"ב), הבין בדברי הרמ"א שהמנהג במקומו שלא יהיה אדם סנדק אלא פעם אחת בכל ימי חייו. וכבר השיגו מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רס"ה ס"ק י"ט), שזה אינו, שהרי מקור דברי הרמ"א מדברי מהרי"ל בשם רבינו פרץ, וכמו שכתב בדרכי משה, ושם מבואר להדיא כדברי הש"ך. ואילו היה מנהג אחר במקומו של הרמ"א, היה כותב כן בדרכי משה ע"ש. ועיין בשו"ת צרור הכסף (חלק יורה דעה סימן ו'), ובשו"ת נשמת כל חי (חלק יורה דעה סימן מ"ב, דף מ"ג ע"ב) ע"ש. ועיין עוד להלן בסמוך.