שו"ת יביע אומר חלק ז - יו"ד סימן כב
א) הרמב"ם (פ"ב מהל' מילה ה"ג) כתב וז"ל: "כיצד מוהלין, חותכים את כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה, ואח"כ פורעים את הקרום הרך שלמטה מן העור, בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה". וכן פסק מרן הש"ע ביו"ד (סי' רסד ס"ג). ויש סמך לזה בירושלמי (פרק ר"א דמילה ה"ב), המול ימול, מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה. וכן בירושלמי (פרק הערל ה"א) חתן דמים למולות, מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה. ובשיר השירים רבה (פרשה א פסוק יב), אמר רבי ברכיה, משה היה מוהל ואהרן פורע וכו', ויש אומרים יהושע היה מוהל ואהרן פורע וכו'. ע"ש. ובילקוט תהלים (סי' תשכ"ג) איתא, על הפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, אמר דוד, רבונו של עולם, אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם המצות וכו', צפרנים לעשות בהן פריעה ומליקת העוף ולהסתכל בהם בהבדלה. (והוזכר עיקר מדרש זה בבית יוסף א"ח סי' כד, בשם הגהות מיימוני, ובדרכי משה יו"ד ס"ס רסה). וכן בספר האשכול (הל' מילה עמוד קכב) כתב, מוהלים ופורעים, פירוש חותכים כל הערלה המכסה את העטרה בסכין, ואח"כ פורעים בצפורן את הקרום הרך המכסה את העטרה. וכדאיתא במדרש, צפרנים לעשות בהן פריעה ומליקת העוף. ע"כ. ורבינו חננאל (שבת קלז ב) כתב, מל ולא פרע, כלומר שלא קרע את העור וגילה את העטרה כאילו לא מל. עכ"ל. וכן הובא באור זרוע ח"ב (סי' צז אות ד). ע"ש. ובספר המנהיג (בהלכות מילה סי' קכט, דף צט ע"א) כתב, ומה ששנינו בפרקי רבי אליעזר שאם מל ולא פרע כאילו לא מל, פירשו כל חכמי ישראל פירוש ולא פרע, ולא קרע, שאחרי שמל אותו קורע בצפרני ידיו בגודל ובאצבע את העורות התחתונים (כצ"ל), במשך כל העטרה, עד שתתגלה כולה, וביבמות פרק הערל (עא ב), (כצ"ל), אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו שנא' עשה לך חרבות צורים ושוב מול את ישראל שנית, למדנו שהפריעה נקראת מילה, לשון ימל קצירו וכו', ומוהל הדיוט אחד לא היה פורע, והעברתי את המוהל ההוא שבמדינת בורגוש ונתתי אחר תחתיו. ע"ש. וכ"כ רבינו יעקב הגוזר בספר זכרון ברית לראשונים (כללי המילה עמוד טז) שאחר המילה יעשה הפריעה בצפורן המתוקן לכך וכו'. ע"ש.