התואר סנדק משמעו 'שותף' או 'שליח', והוא מכוון לאיש שעל ברכיו מונח התינוק בזמן הברית. הסנדק מתעטף בטלית, והאב מניח את התינוק על ברכיו – בדרך כלל על גבי כרית – על מנת שיחזיק אותו בזמן מעשה הברית. תפקיד זה נחשב לכבוד מיוחד, ונוהגים לכבד בו את אחד הסבים (אם כי אפשר לכבד בו כל מי שההורים רוצים לכבדו).
המדרש מספר כי הקב"ה היה הסנדק הראשון בבריתו של אברהם אבינו, ובתמורה העניק לו מתנה מיוחדת – את ארץ ישראל. זה שורשו של המנהג הנהוג בחלק מקהילות ישראל, שהסנדק מביא מתנה לרך הנימול.
הצדיק רבי גדליה מזליכוב זי"ע היה מוהל מומחה שהכניס אלפי ילדים לבריתו של אברהם אבינו, פעם הגיע שליח מכפר אחד בסמוך לזליכוב והודיע לרבי כי בכפר הסמוך נולד ילד והגיעה העת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אבל שום מוהל לא רוצה לסכן נפשו, כיון שהיא תקופת מלחמה וסכנה מוחשית מרחפת על הולכי דרכים, בתוך כך כיון ששמע רבי גדליה את הדברים, קם ממקומו ויצא אל עבר הכפר, יצא רבי גדליה לחוצות הכפר לחפש יהודי שיהיה לצידו בברית, אבל הוא לא מצא איש, בסופו של דבר, הבחין באדם אחד, שהתברר כי סנדלר הוא שנשא כלי מלאכתו עמו, רץ רבי גדליה אחר הסנדלר, והפציר בו להתלוות אליו לקיום המצוה, הסנדלר נאות ובא עם רבי גדליה לבית הרך הנולד, הסנדלר היה הסנדק, ורבי גדליה מל את הילד וברך בהתלהבות גדולה, בסיימו לברך, הבחין כי הסנדלר נעלם פתאומית, כאשר הצדיק מזליכוב זי"ע נסע אל המגיד מקוז'ניץ קם המגיד לכבודו, ואמר לו, אתה סבור בודאי כי הסנדלר הסנדק היה אליהו הנביא זכור לטוב, ובכן אגלה לך כי הסנדק לא היה כי אם אברהם אבינו עליו השלום.