הדפסה
כניסות: 2120

במדרש בפרשת אמור (ויק"ר כח, ו) אל תהי מצות עומר קלה בעיניך שהרי אברהם לא זכה לירש את הארץ אלא בזכותה שנאמר [בראשית יז, ט] ואתה את בריתי תשמור זו מצות עומר. והוא תמוה, דמה שייכות יש מצות עומר לברית. אך יש לומר על דרך פנימי, דהנה לכאורה יש לדקדק, דהלא הוא דכר, ושמירה הוא לשון נוקבא (זהר בראשית מח ב), והאיך אמר ואתה [את] בריתי תשמור. אך דבאמת ידוע דמילה הוא מורה על התגלות החסדים (שם ויקרא יד א) והארת הוי"ה הקדוש (תקוני זהר, תקון ע, קלא א), כמו דנרמז מ'י י'עלה ל'נו ה'שמימה (דברים ל, יב) ראשי תיבות מיל"ה (בעל הטורים שם), שע"י כריתת הערלה ופריעה נתגלה החותם הקדוש ומאירין החסדים. אך מקודם צריך האדם להכין את עצמו להיות כלי לקבל החסדים, והעומר הוא הכלי והמדה, כמו שכתוב (שמות טז, לו) והעומר עשירית האיפה היא, וא"כ הכוונה בספירת העומר הוא שצריך ליתן הארה להכלי, והיינו שמטהרין הגבורות, שע"י שאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצם עצמו מה לעשות ומה שלא לעשות, וזהו גבורה מה שמגבלין הדבר, וישראל כשיצאו ממצרים היו צריכין לספור ולעשות כלי שיהיו כולם מוכשרין לקבל התורה, דעדיין לא הגיעו לבחינת האותיות, הוא הא"ב, עד ימי חג השבועות דהיו מקריבין שתי הלחם מן החטה, דחטה בגימטריא כ"ב אותיות. ולכך היו צריכים להקדים העומר, דהוא שעורה, דהיה להם יניקה מאותיות מנצפ"ך, דב' פעמים מנצפ"ך גימטריא שעור"ה, דהוא רומז על הגבורות (פרי עץ חיים, שער העמידה פי"ח), ואנו צריכין להמתיקן וליתן ספירה והארה להעומר. וכמו כן באברהם, דקיים מצות מילה שזכה להתגלות החסדים ולהארה של הוי"ו, אך לכל זאת בודאי [היה] צריך להקדים להברית בחינת שמור, דהיא נוקבא, שמרמ(י)ז על הדין ועל הצמצום, שהכין את עצמו וטיהר את גופו ואיבריו להיות כלי מוכשר לקבל הארה הנ"ל, כמו שאנו מכוונין בכוונת הספירה לקבל אח"כ ברית התורה בחג השבועות, ודא ודא אחת היא, דעל המילה נכרתו י"ג בריתות (ברכות מט א), והעומר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפה (מנחות סו א), בגימטריא ע"ב ס"ג, כי הם מרמזין על דבר אחד, כנודע להבאים בסוד ד', והבן: ועיין עוד אוהב"י (אמור):

[תורת אמת ויקרא רמזי ספירת העומר וחג השבועות]