בספר אגרות סופרים הביא, שהיה מנהגו של רבי לייבלה איגר להיות סנדק בעירו, וכיון שהיה מתנהג ברבנות ומאחר להתפלל, גרם על ידי זה שברית המילה בעירו היתה מתאחרת עד צהרי היום, והיו מתלוננים על כך בני עירו לפני רבי שמעון סופר מקראקא בנו של החתם סופר.
ענה להם רבי שמעון בשני מכתבים, האחד נשלח אל שארו רבי לייבלה איגר בו הוכיחו על מנהגו זה שאינו מתאים למסורת אבותיו, והוא נגד ההלכה זריזין מקדימין למצוות, אך מכתב שני נשלח לבני עירו, בו הוכיחם להיות נכנעים לפני רבם ככל אשר הוא עושה, וכי ענין גדול הוא להדר אחר סנדק גדול כמותו, ואף על פי שמתאחר, והביא ראיה לזה מדברי המדרש (שמות רבה יט) שבשעה שהריחו ישראל ריח גן עדן מן הפסח, שהיה ריח הצלי נכנס באפיהם והיו מבקשים לאכול, בא הדיבור מהקדוש ברוך הוא אל משה, שאין להם לאכול עד שימולו, והסכימו כולם למול, והיה משה מל ויהושע פורע, הרי אף שבודאי היתה המילה מתאחרת בעקבות זאת בכל זאת העדיפו לאחר המילה, ולא בחרו במוהלים פשוטים אחרים.