הדפסה
כניסות: 1500

ברכת "להכניסו"

שו"ת יביע אומר חלק ז - יו"ד סימן כא ד"ה א) בשבת

 

א) בשבת (קלז ב), תנו רבנן, המל אומר בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה, אבי הבן אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, והעומדים אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, (וכן הוא בירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ג). וכתבו התוספות שם, רשב"ם גרס, אבי הבן אומר אקב"ו להכניסו וכו', ואחר כך המל אומר אקב"ו על המילה, וכן הנהיג לעשות, שאבי הבן מברך תחלה קודם המילה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, משום שלהכניסו להבא משמע, וכדאמרינן בפסחים (ז א) דכולי עלמא לבער להבא משמע, ועוד דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ורבינו תם החזיר המנהג לקדמותו, וגרס המל אומר וכו' תחלה, ואח"כ אבי הבן אומר וכו', וההיא דפסחים (ז א), הכי פירושו, דכ"ע לבער להבא משמע טפי מלשעבר, ומיהו לשעבר נמי משמע. והא דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, היינו דוקא כשהמברך בעצמו עושה המצוה. ע"כ. ובפסחים (ז א) הוסיפו עוד התוס' בשם ר"ת, שאע"פ שלהכניסו להבא משמע, י"ל שברכה זו לא נתקנה על מצות המילה שנעשית עכשיו, אלא אבי הבן משבח ומודה להקב"ה שצונו על המילה כשתבא לידו, ותיקנוה כאן לגלות ולהודיע שמקיים מצות מילה לשם ה', ולא לשם מורנא, ולא לשם הר גריזים. (ע' ע"ז כז א). ע"כ. (וכן הוא בספר הישר לר"ת בחלק החידושים סי' רפה). וכן דעת הראב"ד בהשגות (פ"ג מהל' אישות הלכה כג) כדברי ר"ת, שאבי הבן מברך "להכניסו" אחר המילה. ע"ש. וכן פסק הרא"ש בפסקיו לשבת (קלז ב), ובתשובה (כלל כו סי' א), והוסיף עוד טעם אחר, שמכיון שאבי הבן מברך מיד אחר שסיים המוהל ברכתו, בודאי שאבי הבן יסיים ברכתו קודם סיום הפריעה, ושפיר חשיב עובר לעשייתן, וגם חשיב להבא, דהא קי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל. ע"כ. וכן כתב בספר פרדס הגדול (סי' מ ומא), ושכן המנהג ברומי. וע"ש. ובס' מחזור ויטרי (עמוד תרכד) הביא להלכה דברי ר"ת. ע"ש. ובס' המנהיג (דף צח ע"א) הביא דברי רשב"ם הנ"ל, שאבי הבן מברך להכניסו, תחלה, ואח"כ המל מברך על המילה, וכן הנהיג למעשה, וכן נהגו בעיר פאס, ורבינו יצחק השיב ע"ז מהגמ', המל אומר, אבי הבן אומר וכו'. ע"ש. וע"ע בראבי"ה ח"א (עמוד שנח). ע"ש. והר"א ממיץ בספר יראים (סוף מצוה יט) כתב, המל אומר וכו' אבי הבן אומר וכו', ואע"ג דמתניא אחר המילה, רש"י פירש שאומרה קודם המילה, דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, והא דלא הקדים התנא למתני להא דאבי הבן אומר וכו' קודם ברכת המילה, משום דלא פסיקא ליה, שפעמים שאין אבי הבן שם. [כלומר, ואז אין מברכים ברכת להכניסו כלל, דס"ל כמ"ש הרמב"ם (רפ"ג מה' מילה), שאם אין אבי הבן שם אין מברכים ברכה זו, ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין, או אחד מן העם, ואין ראוי לעשות כן. ע"כ. אבל הראב"ד בהשגות שם כתב שנהגו שהסנדק מברך. וכ"כ הארחות חיים ח"ב (עמוד ט). וכן פסק הטור (סי' רסה), ושכן נוהגים בכל המקומות. וכ"כ מרן הב"י בשם הסמ"ק. וכן פסק המהריק"ש. וכיו"ב כתב רבינו האי גאון הובא בהרא"ש (פ"ק דקידושין סי' מ). ע"ש. וכן נהגנו למעשה כדברי הראב"ד וסיעתו. וע' לבעל העיטור הל' מילה. ואכמ"ל]. וברכה דפסיקא ליה הקדימה ע"כ. ובספר יראים השלם ח"ב (דף רכה ע"ב) סיים אחר הלשון הנ"ל, ורבינו יעקב (ר"ת) פירש, שיש לברך כדרך ששנויה בברייתא, המל אומר וכו' אבי הבן אומר וכו'. ונראים דברי רש"י. עכ"ל. ומרן הבית יוסף ביו"ד (סי' רסה) כתב, שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש גורסים כרבינו תם, המל אומר וכו', אבי הבן אומר וכו', והעתיק לשון הרא"ש הנ"ל. וכן פסק בשלחן ערוך (סימן רסה ס"א), "שאבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בין המילה לפריעה". +ולכאורה יש להקשות על מ"ש הרא"ש וסיעתו, שברכת אבי הבן "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", שנעשית קודם הפריעה, הויא עובר לעשייתן, וגם נחשבת להבא, משום דקי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל. והרי אמרו ביבמות (עא ב), לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו, וע"י המילה בלבד כבר נכנס לבריתו של אברהם אבינו, ואין ברכת להכניסו נחשבת כעובר לעשייתן. וכבר עמד בזה בשו"ת חתם סופר (חיו"ד ס"ס רמט). וכן בחידושי החת"ס (שבת קלז ב). ע"ש. ולכאורה י"ל ע"פ מ"ש הנודע ביהודה מה"ת (או"ח סי' כב) כי מה שמצינו בדור המדבר שמלו ולא פרעו עד כניסתם לארץ, אף דקי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל, וא"כ למה מלו בכלל על חנם, ה"ט משום שכל שפרע אח"כ נתקיימה המצוה למפרע משעת החיתוך של המילה. ע"ש. וכ"כ בשו"ת ברית יעקב (חאו"ח סי' ד, דף ז ע"ג) שמכיון שידעו שבכניסתם לארץ יעשו גם הפריעה, ואיגלאי מילתא למפרע שקיימו המצוה משעת חיתוך המילה, חשיבי כזריזים המקדימים למצות. ע"ש. וה"נ י"ל שמכיון שע"י מעשה הפריעה יחשב למפרע קיום המצוה, משעת החיתוך של המילה, הו"ל שפיר כנכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"י הפריעה, ושפיר מברך להכניסו בבריתו של א"א. וע' בפי' המשנה להרמב"ם בחולין (פרק גיד הנשה ק ב) וז"ל: ושים לבך על העיקר הגדול הזה וכו', שאין אנו מלין מפני שאברהם אבינו מל את עצמו ואת אנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה ציונו ע"י משה רבינו שנמול, כמו שמל אברהם אבינו וכו'. ע"ש. והנה התוס' יבמות (עא ב) בד"ה בקונטרס, הביאו גירסת רבינו חננאל, שלפי מסקנת הגמ' שם אידחייא לה סברת רב דאמר לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. וכ"כ הריטב"א שם. וכן נראה בירושלמי פרק ר"א דמילה, דדריש המול ימול, לרבות פריעה, שלפ"ז מוכח שניתנה פריעה לאברהם אבינו. וע"פ זה ניחא מ"ש בבראשית רבה (ס"פ לך לך) ובפי' רש"י שם שאברהם אבינו קיים מצות פריעה בישמעאל בנו. וע"ע בביאור הרד"ל בפרקי ר' אליעזר (פרק כט אות מט). ע"ש. וכ"כ הגאון ר' יהודה נגאר בספר לימודי ה' (לימוד קה), לדעת רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (סי' יט), שהקשה אהא דאמרינן לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו, מהמדרש (ס"פ לך לך) שהביאו רש"י, כנ"ל, ותי' בלמודי ה' שלפי מסקנת הגמ' נדחית סברא זו מהלכה. ע"ש. וכן העיר בכל זה הגאון מהר"י טייב בס' ווי העמודים (סי' יט אות ב), והביא דברי הרמב"ן והרשב"א דס"ל דההיא דבראשית רבה פליגא אהא דאמרינן לא ניתנה פריעה לא"א, ושהרא"ם הוכיח כן מהמדרש דאמר המול ימול לרבות פריעה. וכו'. ע"ש. וע' בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' רמ) ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' רמא). ובשו"ת דעת כהן (סי' קמד) ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חיו"ד סי' מג). ואכמ"ל יותר+.