דוד דדון
מוהל מוסמך מטעם הוועדה הבין
משרדית של הרבנות הראשית
ומשרד הבריאות

נייד: 0528428721


מצות מילה ניתנה לאברהם אבינו בהיותו בן צ"ט שנים אף שמבואר שרק על ידי המילה נעשה תמים וקודם הוא בעל מום. הערלה היא ברור הזוהמה מכל הגוף ולכן נקרא שמונת ימי מילה

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי יתהלך לפני והיה תמים(יז,א) וברש"י שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני ד"א והיה תמים אתה עכשיו חסר ה' אברים ב' עיניים ב' אזניים וראש הגויה אוסיף לך אות על שמך ויהיה מנין אותיותך רמ"ח כמנין אבריך. משמע שעד עתה אברהם אבינו היה בעל מום שמשמעותו לא רק חסרון שלימות אלא פגום ועוד חסר חמישה איברים, וצריך ברור למה המתין הקב"ה עד עכשיו לצות לו להיות תמים והרי המילה לא רק לניסיון באה שנאמר כי עתה הנסיון בהיותו בן מאה יותר גדול אלא לעשתו תמים ולמה נתעכב הדבר עד עכשיו. כמו כן תמוה לומר שכל גלויי שכינה שהיו עד עכשיו לאברהם אבינו היה במצב של בעל מום וחסר שלמות והרי לא נזכר ויפול על פניו רק עכשיו ולא בכל הפעמים שנזכר גלוי הקב"ה אליו. והנה מטין בבי מדרשא בשם הגר"ח שאברהם אע"ה שקיים כל התורה כולה לא קיים מצות מילה משום שכל עוד שלא היה צווי על המילה אין בזה שם ערלה ולא שייך מילה ורק עתה שנצטוה נעשה ערלה ולכן לא קיים קודם וכן לא נפל על פניו רק עכשיו, אבל משמעות הפסוק הוא להפך מדבריו שהוא מצוה אותו על המילה כדי שיהא תמים ועד עתה הוא בעל מום וחסר והמילה תעשה אותו שלם וכן נקרא אברם משום שחסר לו ה' אברים ולא משמע שזה חידוש של הוספה אלא השלמת תמימות. ולחלק שבעל מום היה ולא ערלה טמאה צריך ביאור איך לחלק.
ואשר נראה בזה, דהנה מצינו בפיוט אחד מי יודע שמובא בהגדה של פסח, שמונה מי יודע שמונה ימי מילה וצריך ביאור הרי מילה היא ביום השמיני ומשמעות הלשון הוא שכל השמונה ימים הם ימי מילה כמו תשעה ירחי לידה שכל התשעה הם ירחים של עיבור וכן שבעה ימי שבוע וששה סדרי משנה וכל האמור שם. ובראשונים מבואר כי השבעה ימים קודם המילה הם ימי הכנה למילה ולכן נכללים בשם שמונה ימי מילה. אבל משמעות הלשון הוא כי הם שמונה ימים של מילה. ומוכרח מזה שזוהמת הערלה אינה מציאות של זוהמה שיצירתה חפצא של ערלה, אלא שהאדם ביציאתו לעולם יש בכל קומתו זוהמה שבאה מהבחינה של בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כידוע דרשת חז"ל על הפסוק כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני וכל זה בא מזוהמת הנחש, וחסד עשה הקב"ה עם האדם שבשמונה ימים אלו מתברר  הזוהמה מכל הקומה ומתאסף בסיומא דגופא עד שנעשה שם ערלה גמורה מצד התאספות כל הזוהמה של הגוף במקום זה, ועניין השבעה ימים הוא כידוע כי עיקר הזוהמה הוא בז"ת מחסד עד מלכות ובכל יום מתברר בחינה אחת עד שהכל מתאסף בערלה. ודוגמא לזה הוא מה שמצינו באשה דמים טמאים שזה גם כן באותה בחינה של ברור הזוהמה מכל הגוף ויוצא על ידי בירור של דם טמא וכיוון שבאשה אין בירור זה של מילה שיתאסף שם כל הזוהמה בערלה לכן כל חודש מתחדש הברור של הזוהמה. ולאור זה יוצא כי עיקרה של מילה הוא בירור הזוהמה על ידי כריתת הערלה ובכל השמנה ימים נעשה בירור של זוהמה מבחינה אחת שמתאסף הכל בערלה ביום ראשון נעשה מילה בבחינת החסד וביום שני בבחינת הגבורה עד שביום שמיני מתאספים כל הבירורים בערלה ועל ידי קיום המילה נפרדה כל הזוהמה מן האדם. ולאור זה מובן למה קטן עד יום שמיני אין לו דין ערל כיוון שכל עוד שהזוהמה מתפשטת בכל הקומה עדיין אין זה בירור של זוהמה והיא בטלה ברוב של הטוב ורק אחר שמתאספת כל הזוהמה בערלה יש שם טומאה שלימה של ערלה ונעשה עליו שם ערל.
והנה כל זה אחר שהקב"ה נתן לאברהם אע"ה מצות מילה שהיא לשמונה ימים אמנם אברהם אבינו הוא הראשון שנצטוה על מצות מילה וכיון שבא מתרח שהיה עובד ע"ז ומאמר חז"ל שנולד ממה שתרח בא על אשתו בימי נדותה לא נתבררה הזוהמה עד היותו בן מאה שנה שעניינו בירור מכל העשר בחינות שיש בהם זוהמת האב וכל עשר שנים נתבררה בחינה אחת מעשרה בחינות עד שנשלמו כל העשר בחינות מכתר עד מלכות שהיא עטרת היסוד ואז נתאסף כל הזוהמה בבשר הערלה ולכן עתה נקרא חסר ואינו תמים אבל עד עתה כל עוד שלא נתאסף קומה שלימה של הזוהמה בערלה וזה עדיין מתפשט בשאר הגוף אין לזוהמה זו כח של ערלה שרק בהיותו קומה שלימה נאספת כולה יחדיו במקום אחד יש לו שם ערלה של טומאה. ולכן יתכן כי עד עתה שהקב"ה דבר עמו לא היה לו גדר של חסרון תמימות ולא היה צריך ליפול על פניו אבל עכשיו שאמר לו התהלך לפני והיה תמים שמשמע שכבר נתאסף בערלה כל זוהמת החומר ונעשה ערלה לכן נפל על פניו. וכן מובן למה לא מל עצמו עד עכשיו כיוון שכל עוד שלא נעשה ערלה גמורה אין צורך במילה כמו קטן בו שמונה ולא יועיל המילה לברר כל הזוהמה. כמו כן מה שכתב רש"י שעתה נוספו חמשה אברים הוא לא משום השלמת החסרון אלא משום שעכשיו נעשה נקי לגמרי מזוהמת הגוף לכן התחיל להאיר בו אור חמשה אברים ועד עתה אם כי לא היה ערל כמבואר אבל כשיש זוהמה בגוף חסר בהארת אור עיניים ואזנים וראש הגויה לכן עד עתה נקרא אברם ומעתה נקרא אברהם. ולאור זה יש לבאר גם למה יצחק נולד רק בהיותו בן מאה שנים והרי ישמעאל כבר נולד לפניו בבחינת קליפה קודמת לפרי וזה משום שהיה צריך להולד מגוף קדוש בלי שום זוהמה וכל עוד שעדיין לא נתבררה הזוהמה מכל העשר בחינות של הגוף אל הערלה אף שעדיין לא היה בו ערלה אבל גם בירור של הזוהמה לא היה ולכן רק אחר מאה שנה שכבר היה בירור גמור אז יצחק בא בשלימות של גוף קדוש. והוא מה שנאמר בפרשת תולדות אברהם הוליד את יצחק כשהיה בבחינת אברהם שלימות מזוהמה, אז הוליד את יצחק.

ובזה מבואר מה שכתב רש"י על הפסוק ואתנה בריתי ברית של אהבה וברית הארץ להורישה על ידי מצוה זו. ומשמע כי עד עתה לא היתה אהבה שלימה עדהמילה שאז נעשה על ידה ברית אהבה, וענינה כמבואר שהרי עד עתה אף שלא היה בה דין ערלה ולא נפל על פניו אבל אין זה משום שלא היתה בו הזוהמה אלא משום שעדין מתפשטת בכל הגוף ולא ניכרת מחמת חלישות הזוהמה אבל על כל פנים זוהמה יש ולכן לא היה שייך ברית של אהבה אבל לאחר שנעשה הבירור של כל זוהמת הגוף בערלה והיא נכרתת שייך כבר ברית של אהבה ולכן יש במילה גם מעשה של כריתת ברית וישראל מקיימים מצוה זו בשמחה משום שכל עוד שיש זוהמה מתפשטת בגוף אין שמחה אבל אחר שנעשה הבירור וכרתת הערלה שהיא מאספת אליה כל הזוהמה שייך בזה שמחה וכמו שנרמז בפסוק שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וכן נרמז במה שנאמר הגדלת על כל שמך אמרתיך שמובנו על מה שנאמר מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי'ה להורות שרק על ידי מילה שיש בה בירור מכל הגוף וכריתת הערלה נשלם באדם שם הוי'ה ולכן זה בראשי תיבות והוי'ה בסופי תיבות להקדים מילה לשלימות ההוי'ה שבאדם והינו הגדלת על כל שמך אמרתיך. וזה הטעם שמקיימים מצות מילה בקטן אף שעדיין אין בו דיני מצות אך כל זה משום בירור הזוהמה שעל ידי זה נשלם להיות תמים והלפש הישראלית יכולה להתפשט בו כידוע בזהר הקדוש כי הנפש הישראלית באה בשעת מילה. וזה מה שנרמז בתחילת הפרשה הבאה וירא אליו ה' ולא נזכר שם נבואה בגילוי זה וביאר הרמ"ז כי על ידי המילה התפשט בו שם הוי'ה בפנימיותו מה שעד עכשיו היה בגדר אור מקיף וכמו שכתב בשערי אורה. ויעויין להלן בפרשה וירא שנתבאר מה שעד עתה נאמר אל אברהם ועתה נאמר אליו וכל זה משום בירור הזוהמה של הגוף בערלה ואחר זה כריתתה.
ולאור דברינו יש לבאר מה שמצינו בנח שנקרא תמים אף שעדיין לא ניתנה מצות מילה ואיך נקרא תמים ולפי המבואר נראה כי נח נקרא תמים מצד זוהמת גוף שלא היתה בו כמו בכל הדור ההוא כי אביו היה צדיק ומימלא לא היה בו זוהמת בעון חוללתי אבל אין הביאור שהיה בו תמימות של מילה כמו באברהם אבינו. וגדר התמימות שלו הוא כמו באשה שאין בה בירור הזוהמה בערלה וכך היה נח שלא ככל הדור ההוא שהיה בהם זוהמה מרובה. וכבר הארכנו בפרשת נח על מה שנאמר בו מצא חן שהוא בגדר נוקבא ששייך בה ענין של חן וכן שמו נח הוא מלשון מנוחה שהכונה על בחינת נוקבא ובזה חלוק מאברהם שהיה תמים אחר בירור ואחר מילה והוא היה תמים לפני בירור הזוהמה וחלות הערלה.

(בית גנזי, לך לך, עמ' שטו)

 

 

משפחת גרין מספרת על הברית של בנם

  [hdplay videoid=7 width="100%" height="100%" style="position:absolute"  playlist=false autoplay=false]  

קראו עוד