דוד דדון
מוהל מוסמך מטעם הוועדה הבין
משרדית של הרבנות הראשית
ומשרד הבריאות

נייד: 0528428721


וירא אליו (בראשית יח, א) כי אברהם אבינו ע"ה היה התחלה לאבותינו אף על פי כן היה הוא קיום כל הברואים כמו שכתוב(בראשית ב, ד) בהבראם באברהם. לכן כל השנים שעברו עליו קודם המילה היה לקיום הבריאה. ועתה התחיל להיות הנהגה מיוחדת בעבור בני ישראל. וזהו שכתוב אליו בפרט. והוא יושב כו'(בראשית יח, א) ובמדרש ענותך תרבני כו'(שמואל ב כב, לו; תהלים יח, לו) אתה סימן לבניך כו' כי זה עיקר ההפרש בין אומות העולם הקדמונים שנמצא גם בהם במקרה איזה מראה כמו שכתוב(במדבר כג, ד; שם, טז) ויקר כו'. אבל בני ישראל קבועים הם ומיוחדים לנבואה בכל עת ואין צריך להשתנות בעת הנבואה זהו שכתוב(בראשית יח, א) וירא אליו כו' והוא יושב. פתח האהל זו מילה כמו שכתוב בזוהר הקדוש פתח הגוף. כי אחר החטא כתיב (בראשית ג, כא) כתנות עור אחר שנעשה תערובות טוב ורע רק לבני ישראל נמסר סוד הפתח במצות מילה. ומכל מקום כל הגוף עודנו מכוסה והוא עבודת האדם בחומר לתקן כל הבריאה. כי אחר החטא היה זה עצת הבורא יתברך להיות אומה מיוחדת אליו יתברך ועל ידי זה יאירו לכל הברואים. וכמו כן באדם עצמו יהיה נקודה אחת פתוח. ועל ידי זה יתמשך כל הגוף אחר זאת ההארה, וכדמיון זה נמצא בכל מקום ממש נקודה אחת אשר עליה הוסב כל המסובב. וזה הפתח פתח אברהם אבינו ע"ה כמו שכתוב פתח גדול פתחת כו' הרבה גרים באו כו':

(שפת אמת, וירא, תר"מ)


במדרש ואחר עורי כו' (איוב יט, כו) מהיכן היה נגלה אלי. דכתיב (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים על ידי המילה אף כי הוא מחסר הגוף על ידי המילה מכל מקום הוא עיקר השלימות כי בודאי האדם צריך להיות ניתקן בכל הקומה שלו כמו שכתוב (בראשית ט, ו) בצלם אלקים עשה האדם והאבות כן היו מרכבה ממש להבורא יתברך. אך אין כל אדם זוכה לזה. ונתן ה' יתברך במתנה לבני ישראל המילה להיות על כל פנים מקום זה קדוש לה' יתברך ועל ידי זה עצמו שמחסר מגוף זוכה להארה המיוחדת למקום הזה. ונקרא (בראשית יח, א) פתח האהל ונאמר עליו (תהלים קיח, כ) זה השער לה' כו'. ובזה נתקיים מה שכתוב (משלי יח, טז) מתן אדם ירחיב לו כו' וכפי מה שאדם מחסר גופו לכבוד הבורא יתברך נגלה שם שורש הנשמה מרוח טהרה. וזהו שכתוב אחר עורי כו' אחר הסרת הלבוש הגשמיי. וכיון שזוכה כל איש ישראל להארת נקודה אחת משורש עליון בזה נקרא תמים כי פירוש השלימות הוא הארה עליונה ששם בכל נקודה יש הכל וכמו שכתבתי בזה במקום אחר וכמו כן בשבת קודש על ידי ביטול המעשים מתגלה הארה העליונה ונקרא פורס סוכת שלום. והוא הארה מאהל עליון רמז לדבר אות היא לעולם (שמות לא, יז) ראשי תבות וסופי תיבות אהל אמת. ועל ידי המילה מתגלה פתח אהל הנ"ל. ובמדרש ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב אתה סימן לבניך כו' יש לומר על דרך הרמז לפי דברינו הנ"ל כי בודאי אברהם אבינו ע"ה תיקן כל קומתו והיה בכחו לעמוד. אבל ה' יתברך רצה שיתקן זה הדרך עבורינו שיוכל האדם למצוא נקודה אחת גם בהיותו יושב ועודנו מתלבש בלבוש הגשמיי אף על פי כן יפתח לו פתח האהל כנ"ל. הוא הארת המילה שזוכין כל בני ישראל כמו שכתוב (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים:

(שפת אמת, וירא, תרל"ט)


במדרש ואחר עורי כו' מבשרי אחזה אלקי כו' (איוב יט, כו) הגם כי גם מקודם נראה לו ה' יתברך. אבל עתה היה בכח עצמותו כי זה ההפרש בין האומות ושאר הברואים אשר בחסדו יתברך משפיע לכל מעשיו חסדים אבל בני ישראל לזה נבחרו שבכח מעשיהם יזכו לכל. והנה אברהם ע"ה היה כלול מב' הענינים כי התחלתו היה הוא הצדיק יסוד עולם(משלי י, כה) והיה בתוך כל האומות והיה קיום שלהם ועתה כשניתן לו המילה היה להבדילו מבחינה הראשונה ולזכות בכח מעשיו. לכן אין האדם נברא מהול שברית הזאת הוא בא מכח מעשה האדם וזהו שכתוב (בארשית יח, א) וירא אליו. מבשרי אחזה כו'. ובודאי נמצא בכל איש כח נקודה פנימיות אך הוא נסתר. ולבני ישראל ניתן מצות מילה שיוכלו להסיר הערלה ואחר עורי נקפו כו'. ובמדרש ענותך תרבני כו' (שמואל ב כב, לו; תהלים יח, לו) פירוש זאת המדריגה שניתן לאברהם אבינו ע"ה וזרעו אחריו שיזכו להתגלות בכח מעשיהם זה הוא ענותנותו של הקדוש ברוךהוא כי באמת הכל שלו ועל כל זה חפץ שיזכו בני ישראל בכח מעשיהם:

(שפת אמת, וירא, תרל"ח)


במדרש ואחר עורי נקפו זאת (איוב יט, כו) כו' הרבה גרים באו אלולי שמלתי מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. אף שכתוב מקודם גם כן (בראשית יב, ז) וירא ה' אל אברם. אבל ההפרש שמקודם לא היה מתגלה לבחינת הגוף רק אל הנשמה ואחר המילה כתוב(שם יח, א) וירא אליו ממש ומקודם כתיב אל אברם כו' השם של האדם הוא כח נשמתו ושרשו. והנה קודם חטא אדם הראשון היה הגוף מאיר כמו הנשמה. ואח"כ כתיב (שם ג, כא) ויעש להם כתנות עור והוא מלבוש הגוף החומריי. אך בני ישראל זכו למצות מילה והוא פתיחת פתח באור זה. להאיר הארת הנשמה בהגוף. לכן נקרא ברית כי ודאי מקום פתיחת פתח הנ"ל הוא שרש התקשרות הגוף בכח שרשו. ולכן שם נפתח. וזהו נקרא (שם יח, א) פתח האהל. ולכן אחר עורי נקפו זאת שנתגלה הארה גם בגופו ועל ידי זה יש התדבקות גם לגרים. ואמנם צריך האדם לתקן ע"י פתח הגוף הנ"ל. את כל חומר גופו ובודאי כן היה באברהם שגם מקודם תיקן כל גופו רק שהיה נחסר לו פתח הנ"ל וכיון שנימול נמצא שלם בכל השלימות. ולכן כתיב וירא אליו דהיינו שניתקן כל קומת רמ"ח איבריו והוא יושב פתח האהל(שם) שלא סר זכרון הברית מאבינו אברהם אף אחר תיקון כל גופו כתיב יושב פתח האהל:

(שפת אמת, וירא, תרל"ז)


במדרש ואחר עורי נקפו זאת (איוב יט, כ) אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית ומבשרי אחזה אלקי (שם) אלולי שמלתי עצמי מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. אף שגם מקודם נראה אליו ה' יתברך אך ההפרש שמקודם היה המראה בחסד עליון כמו שכתוב (בראשית טו, ו) ויחשבה לו צדקה ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו. כי בודאי צדקתו של אברהם אע"ה היה טמון בו אך כי לא היה יכול להוציא מכח אל הפועל בלי המילה שהוא תיקון הגוף ונקרא ברית שעל ידי המילה מתקשר כח הנשמה בהגוף. וכן שבת נקרא ברית עולם כמו מילה בנפש. ואמרו חז"ל שבשבת יש לכל איש ישראל נשמה יתירה. ביאור הענין דכתיב (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים וכח ההשפעה שבא מה' יתברך אין ביכולת כלי הגוף לקבל הכל וכמו כלי שממלאין אותה עד שנשפך על שפתה מבחוץ כמו כן נשאר כח הנשמה שאינה נכנסת באדם. וכפי מה שמתקן הגוף נמשך בו יותר כח הנשמה. ולזאת בשבת קודש ניתוסף קדושה בעולם ומאיר אור הנשמה. וכמו כן על ידי המילה מתקשר הגוף להארת הנשמה. וזהו שכתוב מבשרי אחזה. שעל ידי המילה היה דביקות להגוף במראה אלקות ומקודם כתיב (שם יז, ג) ויפול על פניו כו' כי לא הבין מקודם איך להתדבק בהמראה זהו שכתוב מהיכן היה הקב"ה נגלה אלי פירוש שלא הייתי משיג אופן המראה. אך כי היפלא מה' דבר (שם יח, יד) והקב"ה נתגלה עליו מקודם בדרך נס ופלא. ועתה נאמר(שם א) והוא יושב פתח האהל פירוש שנפתח לו שערי הנבואה בזכותו כנ"ל. ואיתא במדרש כי ירא אברהם אע"ה שעל ידי המילה יתרחקו ממנו הבריות. ועתה אמר הרבה גרים באו כו'. שבאמת מאחר שראינו שהקב"ה בחר בנו והבדילנו מן העמים אף כי המכוון שבנ"י ימשיכו כל הברואים אליו יתברך. מוכח כי זה לטובה יחשב להם שע"י שבנ"י יכולין להתקדש כראוי ואין מעשיהם הרעים מעכבים לבנ"י ע"י שהם נבדלין מהם ועל ידי זה יכולין בנ"י לתקן עצמם כראוי וממילא יוכל להתמשך מהם הארות הראוים לכל הנבראים כפי מדריגותיהם:

(שפת אמת, וירא, תרל"ו)


במדרש ואחר עורי נקפו זאת כו' (איוב יט, כו) אחר שמלתי עצמי כו'. כי נקודה זאת היא חיות הכל וכל הנבראים נקשרים בנקודה פנימית הנ"ל. רק שהתגלות הנקודה הוא לפי חשיבות המקבלים דכתיב (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו במדרש כשתמול תקח סוד ע' נפש ע' זקנים כו'. דכתיב (בראשית א, ד) ויבדל בין האור כו'. ובאמת הע' אומות הם המסתירין האור והוא ההפרש בין אור לעור דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש כו' כתנות עור. ובתורתו של רבי מאיר אור כתיב כו'. ובני ישראל זכו לברית מילה שהוא להסיר עור הנ"ל ונתגלה להם נקודה הפנימית אשר שם שורש הכל כנ"ל. ונקרא פתח האהל כי משם מתחיל ההתפשטות לכל הע' אומות ובני ישראל זוכין על ידי המילה להיות דביקין בפתח האהל קודם כל ההמשכות שבאים לעולם כנ"ל. ויש בכלל הבריאה עולם שנה נפש כידוע. ויש ג' בריתות. קשת בעולם. ושבת ברית בזמן שנה. ומילה בנפש:

(שפת אמת, וירא, תרל"ה)


באלוני ממרא (בראשית יח, א) שנתן לו עצה על המילה כו' ולמה נכתב זה ומה שבח לממרא שהשיאו למול כי מה איכפת ליה. אך ודאי הבינו כי ע"י המילה שנכרת ברית להיות מיוחד הוא וזרעו לה' יתברך להיות נבדל מכל האומות ולזאת לא הסכימו ענר אשכול. אבל ממרא האמין כי כך צריך להיות ושאינו כדאי להתדמות אליו והסכים עמו אף שידע שיתרחק על ידי זה ועל ידי זה דוקא זכה להתקרב ונגלה בחלקו והיה לו שייכות על ידי זה הריחוק עצמו והוא ללמד לכל איש ישראל שאין אדם יכול לעשות דבר רק על ידי שמתבטל לכלל ישראל וצריך לגמור בדעתו שאם יהיה כבוד שמים יותר בחביריו הוא מבטל עצמו וכל אשר לו ועל ידי זה יוכל למצוא מקום תמיד וזהו שכתוב מי שממעט כבוד עצמו ומרבה כבוד שמים כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה והוא כנ"ל:

(שפת אמת, וירא, תרל"ד)


במדרש ואחר עורי נקפו זאת (איוב, יט, כו) אחר שמלתי כו' כי בכל דבר יש נקודה חיות מה' יתברך ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה דחפיא ברית ובהוסר הערלה ממילא מתגלה הנקודה כנ"ל. וזה וירא אליו (בראשית יח, א) שנתגלה לו הפנימיות שהיה בעצמותו נסתר ונכסה קודם המילה כמו שכתוב (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה כו'. גם פירוש וירא דכתיב וירא אלקים כו' טוב על כל הנבראים. וראיה זו קיימת לעד ונותנת קיום והעמדה למעשה בראשית והיא דבוקה ומיוחדת למי שיודע זאת שכל חיות העולמות מהשגחתו יתברך כמו שכתוב (דברים יא, יב) תמיד עיני ה' אלקיך בה כו':

(שפת אמת, וירא, תרל"ב)


והנה בפרשת המילה כתיב (בראשית יז,א) התהלך לפני והיה תמים דכתיב (משלי כה, ד) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי. כי הערלה והפסולת מעכב צירוף הכלי להיות אחדות ותמימות באדם. כסף הוא בחינת חמדה ותאוה כמו שכתוב נכסף נכספתי. וכל ציור הגוף כדמיון הפנימיות. לכן בודאי שורש אבר המילה היא החמדה והתאוה שיש לצדיקים כמו שכתוב (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח לכן גם בגוף התאוה גובר במקום הזה ונתן לנו הקב"ה מצות מילה להסיר הערלה ולמעט התאוה הגשמית וכפי תקון הגוף כך מאיר התאוה הפנימית וזה הגו סיגים מכסף ויהיה ניכר פנימיות החמדה. ובמצות מילה תלוי כל המצות כי זכור ושמור בשבת קודש להסיר הערלה ושיתגלה הפנימיות. וזהו הרמז מל ולא פרע כאלו לא מל כי פריעה גילוי הפנימיות וזה תכלית המילה. ובודאי באברהם אבינו ע"ה נתקיים בשלימות וכמו שכתוב מיד אחר המילה (בראשית יח, א) וירא אליו ה' כמו שכתוב במדרש מבשרי אחזה אלוקי (איוב יט, כו) אבל הקב"ה כרת ברית לאברהם להיות כל בני ישראל הנימולים יהיה להם חלק בברית הזה כמו שכתוב(בראשית יז, ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך שעל ידי המילה יחול אלקותו יתברך שמו על האדם וכמו שכתוב (שה"ש ח, ט) נבנה עליה טירת כסף להכין בחינת אהבה רבה לכל בני ישראל:

(שפת אמת, לך לך, תרס"ה)


לך לך (בראשית יב, א) להודיע טבעך בעולם ובמדרש לריח שמניך כו' שמן תורק (שה"ש א, ג) צלוחית של אפרסמון שלא היה ריחו נודף ע"ש. דכתיב בהבראם (בראשית ב, ד) באברהם. אם כן אברהם הוא עיקר הבריאה נשמת הבריאה והוא כח התורה כדאיתא שמאברהם התחילו ב' אלפים תורה. ומקודם היה תהו ובוהו. היינו שנקודה הפנימיות היתה נסתרת כמו שכתוב (שם א,ד) ויבדל גנזו לצדיקים. ולכן הצדיקים שהיו מקודם היו רק בחינת ריח כמו שכתוב במדרש שיר השירים ראשונים ריחות היו ואנו שמן תורק תרי"ג מצות. וזה לך לך שיתפשט הארת התורה ברמ"ח איברים דאברהם שורש רמ"ח מצות התפשטות הארת התורה וזה עצמו מה שכתוב בזוה"ק פירוש לך לך שאומרים אל הנשמה לבוא לעולם הזה להתפשט בגוף ע"ש. והוא פירוש אחד עם הפירוש הפשוט שהליכת אברהם היה התפשטות הנשמה בגוף. ולכן נמסר לו ברית מילה הסרת הערלה שהו מסתיר חיות הנשמה ובהסרת הערלה מתגלה הארת הנשמה בגוף:

(שפת אמת, לך לך, תרס"ג)


בפסוק (בראשית יז, א) אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. כתיב (תהלים קלט, ה)אחור וקדם צרתני והוא בחינת הגוף והנשמה שמקודם צריכין לתקן הגוף להיות כלי לקבל אור הנשמה. ואיתא בזוה"ק בפסוק (בראשית יד, יד) וירק חניכיו שמונה עשר ושלש מאות שהם רמ"ח איברים דגופא וע' רזא דנשמתא. והוא עיקר עבודת האדם שהנשמה תאיר בהגוף. ועל זה כתיב (משלי ו, כג) נר מצוה הכנת הרמ"ח איברים ותורה אור גימטריא רז והוא הסוד שכתוב (תהלים כה, יד) סוד ה' ליריאיו הע' נהורין שיש לכל נשמה אבל בריתו להודיעם(שם) שיתקשר הגוף בהנשמה וזה ע"י ברית מילה ונקרא ברית על שם התקשרות הנשמה בגוף שע"י הסרת הערלה מתגלה ע' נהורין דנשמתא ואז נקרא תמים. וזה היה כל עבודת אברהם אבינו להאיר אור הנשמה ועל זה כתיב (שה"ש ח,ח) אחות לנו קטנה שאיחה הגוף אל הנשמה. אך עוד קודם שניתן לו ברית מילה היה דבר גדול מאוד למצוא הדביקות כמו שכתוב(שם) ושדים אין לה רמז על ברית הלשון והמעור שבשניהם נרמז שם שדי. ועוד קודם שניתן לו הבריתות נתיגע בעצמו עד שהוציא מכח אל הפועל שנגלה עליו הקב"ה וחתם וכרת לו ברית כמו שכתוב בספר יצירה ואיתא בזוה"ק פרשת שלח אעא דלא סלקי ביה נהורא מבטשין ליה ואנהיר אף הכי גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה ואנהיר ע"ש מכל שכן עתה שיש לנו ב' הבריתות שצריכין לעסוק בתורה ולשמור ברית קודש כדי לזכות להתגלות אור הנשמה בגוף:

(שפת אמת, לך לך, תרס"א)

 

 


בפסוק (בראשית טו, ה-ו) ויוצא אותו החוצה הבט נא השמימה כה יהיה זרעך והאמין בה' כו'. אמרו חז"ל שהוציאו למעלה מכיפת הרקיע. הבטה מלמעלה למטה. ואמר כה יהיה זרעך שהראה לו שכל הנשמות יהיו נמשכים מלמעלה מן השמים. והוא בכח ברית מילה שנתן לו הקב"ה אח"כ וכמו שכתוב "מי "יעלה "לנו "השמימה שבנ"י הנמולין מושכין נשמות קדושות מלמעלה. ועל זה כתיב (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים מעשי ידי להתפאר כי הנשמות הם מעשה ידיו של הקב"ה. כדכתיב (שם נז, טז) ונשמות אני עשיתי ואין זה בכל הנשמות רק בזרע אמת בחותם ברית מילה כמו שכתוב (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי. וזה עדות שהם זרע קדש ועל זה כתיב (תהלים קיא, ו) כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים שבכח הנשמות המיוחדים לבנ"י יורשין ארץ ישראל. כמו שאמרו ז"ל שירש את הארץ בזכות המילה ואתה את בריתי תשמור (בראשית יז, ט) ואברהם אבינו ע"ה קודם שזכה לברית מילה לא הי לו מקום להבין איך יהיה כל זרעיו למעלה מכיפת הרקיע והוא ע"ה נתעלה לפי שעה. ויוצא אותו החוצה. אבל כה יהיה זרעך לא היה בדרך הטבע רק שהאמין בה' עד שניתן לו ברית מילה וראה איך נבדלו זרע קודש כמו שאומרים המבדיל בין ישראל לעמים שיש אוצר מיוחד לנשמות בני ישראל ועל זה כתיב (דברים כח, יב) יפתח ה' לך אוצרו הטוב את השמים:

(שפת אמת, לך לך, תרס"א)

 


במדרש בפסוק(בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים משל למטרונה שעברה לפני המלך אצבע קטנה שלך גדולה קמעא העבירי אותה ובטל המום. דכתיב (שה"ש ד, ז) כלך יפה רעיתי. מום אין בך. פירוש בעצם נפשות בנ"י אין מום והערלה מום עובר בנפשות בני ישראל. כל גוים ערלים(ירמיה ט, כה) אפילו ימול עצמו מאה פעמים ערל הוא כי הערלה בהם בעצם מום קבוע. אבל בני ישראל מום אין בך והמילה עדות על זה לכן כתיב (בראשית יז, א) והיה תמים שע"י המילה מברר התמימות שבו בעצם:

(שפת אמת, לך לך, תר"ס) 

 


פרשת מילה אמרו חז"ל גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. כי ברית הוא התקשרות ואיתא בגמרא ולדבקה בו (דברים יא, כב; ל, כ) הדבק במדותיו מה הוא רחום חנון כו'. אם כן הי"ג בריתות הם התדבקות בכל הי"ג מדות שלמעלה ובכח המילה יכולין לתקן כל המדות ויכולין בזה לעורר הי"ג מדות של רחמים בשמים וכמו בברית הלשון ע"י הזכרת י"ג מדות אין חוזרת ריקם והוא בבחינת דיבור כמו כן יש בחינת מעשה ע"י הצדיק שיש בו הי"ג מדות מעורר למעלה מדות הרחמים והוא בכח ברית מילה. ואברהם אע"ה כתיב בו אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד) והוא בחינת הי"ג מדות שזה האחדות ודביקות בה' אחד באמת ובחינת י"ג מדות הוא בחינת התשובה. כי הנה העולם עומד על שבעת ימי הבנין. והשבת הוא למעלה מזה ומושך הארה מג' ראשונות. אור שבעת הימים. ומילה דוחה שבת שהוא מושך הארה מי"ג מדות ג' על עשרה. ולכן מילה בשמיני שהיא בחינת התשובה. ואיתא אם חביבה מילה למה לא נתנה לאדם הראשון. והתירוץ על זה כי האלקים עשה את האדם ישר (קהלת ז, כט) אך אחר החטא הראשון הוצרך להמשיך תיקון מלמעלה ביותר כדאיתא במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד. ולפי שתיקן אברהם את החטא המשיך דרך חדש מלמעלה ועל זה דרשו החכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים אשר היו בעיר(קהלת ז, יט) ולכן ניתן לו ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות כנ"ל:

(שפת אמת, לך לך, תרנ"ח)

 

 


בפסוק (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. פרש רש"י שנמסר לו ה' איברים שאינם ברשותו של אדם והוא בגמ' דנדרים. משמע שע"י המילה נעשין בני חורין להיות האיברים ברשותו ובמדרש איתא תמים הוא הסרת הערלה שהוא מום ע"ש. והענין הוא כי ע"י החטא שנתערב טוב ורע לכן יש כתנות עור על האדם אבל בברית מילה מסתלק התערובות וע"י הסרת הערלה והמום מאבר אחד הוא ללמד על הכלל כולו כל גוף איש הישראלי. וזה הענין גם כן בשבת שנקאת נחלה בלי מצרים. כי כל הארה הבאה לעולם באה עמה הסתר וקליפה מטעם תערובות טו"ר שנעשה בכל העולמות אבל בשבת הוא נחלה בלי מצרים דסטרא אחרא ערקית ויכולין לקבל הקדושה בלי הסתר ולכן נקראת מתנה טובה בלי תערובות רע הואיל והיא מבית גנזיו שאין שם שליטת סטרא אחרא וזה שהוא מעין עוה"ב עלמא דחירות לכן בכל יום כתיב ויהי ערב ובוקר שלכל הארה יש הסתר כנ"ל ובשבת לא כתיב ערב. וכמו כן בברית מילה היא נחלה בלי מצרים בהסרת הערלה ולכן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים פירוש שע"י ברית מילה זוכין לחירות כנ"ל. ואמרו כל ישראל יש להם חלק כי כפי שמירת הברית כל כך חלק יש להם בעוה"ב ובודאי כל איש ישראל נקרא שומר הברית אבל אין יד כולם שוה בשמירה זו:

(שפת אמת, לך לך, תרנ"ג)

 


בפסוק(בראשית טו, ו) והאמין בה'. איתא בזוה"ק כשאמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך כמו שדרשו ז"ל בפסוק (שם ה) ויוצא אותו החוצה כדין והאמין בה' ע"ש. שמיד יצא אברהם אע"ה מכל דרך הטבע והמזל ונתעלה להיות נמשך אחר הנהגת הקב"ה וזה היה דבר גדול לכן כתיב (שם ו) ויחשבה לו צדקה ולכן כרת עמו הברית אח"כ וכן כתיב (נחמיה ט, ח) ומצאת את לבבו נאמן וכרות עמו הברית. ובאברהם נתקיים מי הקדמני ואשלם(איוב מא, ג). כי באמת בני ישראל הקב"ה נתן להם זה הדרך בכח הברית מילה כמו שכתוב (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה. ובכח זה כתיב ביוסף (בראשית לט, יב) וינס ויצא החוצה. אבל אברהם אע"ה קודם המילה לא היה נמצא דרך בגוף איך להעלות אותו מן התלבשות הטבע רק מרוב אמונה שבו וזה שכתוב ומצאת את לבבו. שב' לבבות הם יצר טוב ויצר הרע. וכדי לאהוב ה' בשני לבבות נתן לנו הקב"ה ברית מילה שהוא למול ערלת הלב של היצר הרע בכח הברית. אבל אברהם אע"ה בב' לבבות האמין בו יתברך והוא מציאה גדולה שמצא הקב"ה בעולם וכן דרשו חז"ל בפסוק (שה"ש ד, ט) לבבתני באחד כו' שהוא על אברהם אבינו ע"ה כו'. ובזכות זו כרת עמו הברית ונתן לו ולזרעו עצה איך למול ערלת הלב כנ"ל:

(שפת אמת, לך לך, תרנ"ג)


במדרש סוד ה' ליריאיו(תהילים כה, יד) זו המילה שלא גלה הקב"ה רק לאברהם כו' דייך אני ואתה כו' כי היראים יכולין לשמור את הסוד לכן הקב"ה מודיע אותם. הסוד. כי ע"י המילה מתגלה קדושה פנימיות שגנז הקב"ה באדם והמילה עליה נאמר(תהילים קיח, כ) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. והוא כמו השבת דכתיב (יחזקאל מו, א) ביום השבת יפתח והוא מגלה הקדושה שנסתרת בימי המעשה כמו כן בגוף המילה מגלה מה שמכסה הגוף ונגלה סוד ה' ולכן לא נברא האדם מהול ולא ניתן פתיחת השער רק לבנ"י שהם שומרים הברית כמו שכתוב (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור שידע הקב"ה שבני ישראל הם בני שמירה. ובאמת קדושת המילה מתגלה כפי השמירה כמו שכתוב זכור ושמור בדיבור אחד כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וזהו בשבת וכמו כן במילה כפי מה שאדם שומר בריתו כן מתגלה לו קדושת הברית. וכל הגוים ערלים (ירמיה ט, כה) שאין להם שום שייכות לזה הסוד ואינם בני שמירה. אבל בבני ישראל יש כמה מדריגות וכפי השמירה כך נגלה הקדושה כמ"ש בזוה"ק דנשמה יתירה אינה לכל אדם בשוה כו'. ואיתא בכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והוא באמת קדושת הברית שלא דבר קטן הוא מה שהקב"ה חתם שמו בבשרינו. וכפי הגדר ערוה כך נמצא הקדושה כמ"ש. ואחר המילה נעשה אברהם אבינו כבריה חדשה לכן הקורא אברהם אברם עובר בעשה ולא כן ביעקב וישראל כי נשתנה לאדם אחר לכן כתיב (בראשית יז,א) התהלך לפני והיה תמים וכי עד עתה לא היה תמים אבל נעשה כבריה חדשה וכל מה שעשה עד עתה הוצרך עתה לעשותו בדרך פנימי ואופן אחר מכל מה שהיה מקודם. וכמו כן בכל איש ישראל ע"י המילה מתגלה בו ציור פנימי ונעשה כבריה חדשה לכן קורין שם הילד אחר המילה:

(שפת אמת, לך לך, תרנ"ב)

 


במדרש שמעי בת (תהילים מה, יא) כו' כי הקב"ה בחר באברהם אע"ה והוציאו מכלל העולם ואאע"ה הי' חפץ לקרב כל העולם אליו ית' והגם כי גם נח היה צדיק הי' בכלל העולם והוא כענין שאמרו דבר שהי' בכלל כו' ללמד על הכלל כולו יצא. אבל אאע"ה הי' כענין דבר שיצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. והוא במצות מילה שנאסר לכל אדם למול זולת אם יתגייר להיות נכנס בבריתו של אברהם אבינו. ולכן אמרו שדחתה בריתו של א"א לבריתו של נח שנמסר לו דרך חדש והוא דרך התורה ולכן הבטיחו השי"ת ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב)ע"י שירא אברהם אע"ה שע"י שמתרחק מהם יתמעטו עובדי השי"ת.והראה לו כי כל העולם נברא רק בעבורו וזרעו אחריו. ולכן תמה כי למה נבראו כל אלה הרשעים והתשובה הי' כדי ליפותך שכל אלה נבראו להראות חיבת בני ישראל כשושנה בין החוחים(שה"ש ב, ב) ועיקר המכוון בבריאה הי' לבנ"י. זה שכתוב (נחמיה ט, ח) וכרות עמו הברית. ברית הוה ליה למימר. רק שהוא הברית המיוחד שכל העולם עומד עליו כמו שכתוב (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי כו'. פי' כי בהכרח יש ענין דביקות בשורש הבריאה אל הבורא ית'. וזאת הנקודה התקשרות כל העולם בו ית' נמסר לאברהם אע"ה כמו שכתוב (בראשית יז,יג) והיתה בריתי בבשרכם. ובכח זה יש לבנ"י דביקות למעלה מן הטבע. ובכח זה ניתן לו א"י שהוא ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה (דברים יא, יב) וכן כל השפע שבא לעולם בני ישראל מקבלין אותה בדרך מיוחד מאתו יתברך בלי צמצומים רבים. שע"ז רומז ברית מילה שכולן מקבלים ע"י הסתר. ולבנ"י ניתן רשות לפתוח השער ולהסיר המחיצה המבדלת שהיא הערלה. ולכן נכנסו בנ"י בביהמ"ק שלש פעמים בשנה יראה כו'. וכן כתיב (תהילים קיח, יט-כ) פתחו לי שערי צדק. זה השער לה' צדיקים יבואו.וכתיב (בראשית טו, ה) ויוצא אותו החוצה דרשו חז"ל למעלה מכיפת הרקיע הבט נא כו' כה יהי' זרעך כו'(שם) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה(שם ו). פי' שהקב"ה הראה לו שכל בנ"י יהי' הנהגתם שלא כדרך הטבע והיא בכח המילה כמו שכתוב ביוסף(בראשית לט,יב) וינס ויצא החוצה שבכח שמירת הברית יכולין לצאת ממאסר הגוף והגשמיות כמו שכתוב (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה כו'. וכיון שאברהם אע"ה עדיין לא הי' נימול והי' היציאה החוצה לפי שעה נחשב לו לצדקה שהאמין כי בנ"י יהי' להם תמיד הנהגה זו. וזה הי' בלתי הבנה רק שע"י שניתן לו המילה אח"כ נתקיים זה. ובאמת אין אמונה רק בבנ"י מאמינים בני מאמינים וקודם שנימול דכתיב ביה(בראשית טו, ו) והאמין לכן חשבו לו לצדקה ודאי:

(שפת אמת, לך לך, תרנ"א)

 

בפסוק ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם כו'. ובמדרש אותו הגוי דכתיב מי גוי גדול אני מעמיד ממך כו' כבר כתבנו בכמה מקומות כי כל עבודת האבות היו לדורות לכל בני ישראל ונק' אבות כי כל מהותם הי' להיות יסוד לתולדותיהם לכן אמר אברהם אע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כי לא הי' נחשב לו הכל אם לא יהי' לו תולדות. והאבות נעשו כלים אשר על ידיהם יכולין גם אנחנו להמשיך אלקותו ית' אלינו ז"ש אלקי אברהם כו'. והנה בני ישראל הם מיוחדים בב' אלו דכתיב מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים היא עבודה זו תפלה. ומי גוי גדול אשר לו חוקים כו' הוא בחי' התורה. וב' אלו השורש שלהם היה באברהם אע"ה. ויתכן שזה רמז ב' הגדולות ואעשך לגוי גדול לכן דרשו ז"ש אלקי אברהם כח התפלה בכל קראינו אליו ותפלות אבות תקנום. שהוא התקרבות אל השי"ת. וזה עצמו ענין הקרבנות שבמקום תמידין תיקנום וזה נקרא תיקון הטבע והבריאה המתחדש בכל יום להיות דבוק לשרש. ובמד' קובע אני לך ברכה בשמ"ע. פי' כי סדר הי"ח ברכות הם סדר קבוע גם בשמים שנפתח בכל יום אלה השערים שעל זה תקנו י"ח ברכות. מכלל שמברכין בכל יום ברכות אלו ע"כ שנפתח תמיד מחדש אלה השערים. ופתיחה ראשונה בכחו של אאע"ה. ואגדלה שמך הוא בחי' התורה שהוא הנהגה עליונה למעלה מהטבע זה גדלות השני שכתיב ומי גוי גדול אשר לו חוקים כו'. והתחיל באברהם במצות מילה כמ"ש שש אנכי על אמרתך אמירה יחידית והיא שורש וראשית אל התורה כמ"ש במדרש מגיד דבריו ליעקב מי שאינו נימול אינו זוכה לתורה. ונק' ואגדלה שמך שניתוסף לו סדר ושם מיוחד אות ה' ומזה זכו אחר כך בני ישראל לקבל כל התורה. וכל מה שנאמר לו מאת הקב"ה אלה הדברים ואעשך כו' היינו שידע כי כל תהלוכות שלו היא הכנה לכל בנ"י וע"ז כתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' שהלך ע"ז הכוונה לעשות הכנה לכל בנ"י. ואיתא בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו מוכח מזה שכל רצון האבות הי' להיות נבנה מהם יסוד קיום לעולם. ובמד' ויהי רעב טרף נתן ליריאיו טירוף נתן כו' פי' ע"י שהאבות היו עמודי עולם הביא השי"ת דוקא בימיהם כל אלה ההרפתקאות וכן היא המדה טירוף נתן כדי שיהי' הכנה לדורות להיות נושעים גם בעת צרה על ידיהם ז"ש יזכור לעולם בריתו. וגם בפרט בכל דור ובכל אדם עובד ה' כן הוא שבעת רצון שנמצא לכל עובד ה' מתערבין אצלו מחשבות זרות והוא לטובה להיות הכנה לימי הרעה כמ"ש ביום טוב היה בטוב וביום רעה ראה וכנ"ל. טרף נתן כו':

(שפת אמת, לך לך, תר"נ)


בפסוק (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים ובמדרש העבר המום כו'. והוא כמ"ש (משלי כה, ד)הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי וכמ"ש במד' בראשית נעקר תהו ובהו נראה מעשה שמים וארץ ונעשה כלים כמו כן באדם הנשמה כשמתלבשת בגוף הפסולת מכסה הארה שלה וע"י הסרת הפסולת נראה כח הנשמה ונעשה כלי. ובמד' עקב מה פרי אדמתך סיגים וצריכה עישור כן פרי בטנך כו' והיא המילה הסרת הסיגים וע"י החלק שמסירין לשם שמים נתעלה כל השיריים וכן איתא כי המילה הוא כמו קרבן שמתקרב האדם להשי"ת בכח המילה. [ויש לרמז ע"פ המדרש דייך אני ואתה שכמו פרי אדמתך הסיגים הקליפות לשמור הפרי כו' ודו"ק]:

(שפת אמת, לך לך, תרמ"ט)


במדרש ואתה את בריתי תשמור. אם ישמרו בניך המילה ירשו הארץ כו' ויש גורסין ג"כ אם ישמרו בניך השבת כו'. הענין הוא כמ"ש בכמה מקומות כי ארץ ישראל הוא המקום הכולל כל המקומות כדכתיב מציון מכלל יופי. והוא בחי' אבן שתי' שמשם הושתת העולם. ולכן חל עליו שמו ית' והוא כלי מחזיק ברכה בעולם ונקרא שלום. וכמו כן בנפש המילה שלא נקרא אאע"ה תמים עד שמל. והוא כולל כל הנפש. והוא כלי מחזיק ברכה בנפש ועושה תולדות כי שם צוה ה' את הברכה. וכמו כן שבת כולל כל הזמן וששת ימי המעשה ונקרא שלום ובו הברכה על כל הזמנים. ובאמת בכל דבר יש בו נקודה שמשם נמשך דביקות אל השורש למעלה וזו הנקודה היא גנוז כמ"ש סוד ה' ליריאיו לכן סוד המילה ערלה חפיא עליה ונתגלה רק לבני ישראל וכן בש"ק אות היא ביני כו' וגוי שמל או ששבת חייב מיתה. וכ"כ מכנף הארץ כו'. שהיא הנקודה שמכנף ומאחד הכל צבי לצדיק שהוא היסוד עולם והוא נסתר כדכתיב רזי לי כו'. והכל ענין א' לכן דרשו חז"ל חמוקי ירכיך כמו חלאים כו' על השיתין. כי כמו שהוא בנפש כך הי' מתעורר בבית המקדש כנ"ל:

(שפת אמת, לך לך, תרמ"ח)


בפרשת מילה התהלך לפני והי' תמים איתא במדרש תנחומא התחיל תמה עכשיו אני חסר וכשאמול אהיה שלם ע"ש [וגם להבין רמז החכמים דיו לעבד להיות כרבו] כי בודאי מאחר שזו הערלה צריכין להסירו בודאי אין בו פנימיות. כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה. ורק שצריך להיות הגוף מתוקן שיוכל לקבל הפנימיות ואז נקרא תמים. ולכן המילה מתקן הגוף להיות כלי מוכן לקבל הנשמה.ואיתא שבנ"י יש להם שתי אותות שבת ומילה. ובחול תפילין ומילה. כי התפילין הם ג"כ הארת הנשמה המאירה באדם בעת קיום המצוה כמ"ש ז"ל וראו כל עמי הארץ כו' שם ה' נקרא עליך זו תפילין שבראש. וכמו כן בשבת שיש נשמה יתירה כל היום. וע"י המילה יכולין לקבל הארות האלה. דאיתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ולכן על ידי המילה שנעשין תמים יכולין לקבל השבת. שהוא הברכה כמ"ש ויברך את יום השביעי. ובנ"י מקבלין בחי' השבת בתוכם ממש וע"ז אומרים בקידוש היום ושבת קדשו כו' הנחילנו. ואח"כ שנית ושבת קדשך כו' הנחלתנו. כי מקודם הברכה על כלל מצות השבת שניתן לנו. ואח"כ הוא על הארה שמקבלין בנפשותינו בכל שבת ושבת. הנחלתנו הוא שבני ישראל עצמם הם משתנים מימי המעשה ליום השבת כדאיתא אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לחול. וגם בכל המצות כן הוא שצריכין לקבל המצוה בנפשותינו כמ"ש חז"ל ועשיתם אותם עצמיכם כו' ולכן ע"י המילה יכולים להיות כלים לקבל השבת. וכ"כ ובמנוחתו לא ישכנו ערלים:

(שפת אמת, לך לך, תרמ"ז) 

 


במדרש התהלך לפני והי' תמים כו' א' אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון כו' א"ל הקב"ה אני שאמרתי לעולמי די כו' ע"ש כי אברהם אע"ה תיקן כל קומתו וכשבא לאותו מקום לא הי' מוצא דרך לתקנו אשר ע"כ צוה השי"ת לבנ"י להסיר הערלה. ובאמת קודם החטא הי' נתקן כל הקומה רק אח"כ כתיב ויעש כתנות עור ממשכא דחויא כידוע ומ"מ יש ג"כ כתנות אור רק שנכסה בעור הזה וביכולת האדם לתקן זה המכסה. רק במקום המילה מוכרחין להסיר הערלה ואז נתגלה האור וזהו פריעה שהוא התגלות הפנימיות כמ"ש במד' וירא ואחר עורי נקפו זאת כו'. ואאע"ה חפץ לתקן כל המכסה כמו שהי' קודם החטא אך לא הי' עוד העת לעבור כל הסט"א עד לעתיד בלע המות לנצח. לכן אמר אני א"ש שאמרתי לעולמי די כמו שפירשנו במ"א כי הבריאה הי' בהרבה צמצומים והי' מתרחב והולך האור עד כי אמר השי"ת די וכמו כן הצדיקים הולכים בכח גבורתם עד כי מן השמים מעכבין אותם. וכן הי' עתה שאמר לו כי יעבור הערלה ולא יתאמץ לתקן עד כי יבוא עתו והבן:

 


זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי כו' (ירמיה ב, ב) הוא רמז על אאע"ה שעזב בית אביו ומולדתו וזה הכח נשאר קיים בבנ"י: בענין המילה דכ' במד' תנחומא שע"י המילה נעשה תמים אף שלעיני בשר הוא עוד מחסר מבשרו. אבל הענין הוא כי מאחר שמצוה להסיר הערלה בודאי אין החיות הפנימיות והקדושה מתפשט בזו הערלה וכל שיש איזה מקום טימטום באדם שאין החיות מתעורר שם נק' חסר לכן ע"י מילה נקרא תמים. האדם הוא רמז לכל הבריאה שנק' עולם קטן וכמו שיש ערלה באדם כן בכל דבר צריכין להסיר המכסה והערלה. ובדורות ג"כ הי' דור המבול הערלה לכן נאבדו ונתגלה אח"כ נח הצדיק תמים. באברהם הי' התחדשות מאפילה לאור שמקודם הי' תהו כדאיתא במד'. לכן הוצרך לשנות שינוי מעשה במילה ושינוי מקום לך לך(בראשית, יב, א) ושינוי השם:

(שפת אמת, לך לך, תרמ"ב)


התהלך לפני והי' תמים. ובנח אמר תמים הי' את האלקים התהלך כו'. והוא עצמו ההפרש שכתבו ז"ל נח הי' צריך סעד לתמכו לכן נולד מהול וזאת הקדושה שהי' לו מרחם סייעתו להתקרב אל הבורא ית'. ואברהם אע"ה התהלך לפני הבורא יתברך בהיותו ערל עד שמרוב התשוקה זכה אל התמימות והסרת הערלה. והוא דבר גדול מאוד עד אשר ע"י רוב הרצון ואהבת הבורא שמקלקלת השורה זכה להשתנות גוף הטבע להיות נבדל בחתימת ברית קודש מכל האומות.ודרך זה ניתן ביחוד לבנ"י וע"ז נאמר מקודם לך לך אל הארץ אשר אראך. כי האומות אם שיש לכל א' דבר מה היינו להיות עומד על מדריגתו כמו שנברא שלא לקלקל. אבל אין בו תוספות. אבל זרע קודש בני ישראל ניתן להם דרך מיוחד שיזכו בעבודתם להמשיך כח עליון מלמעלה. וז"ש אשר אראך כי אין לזה סוף ותכלית ולכן לא הראה לו מיד כי לעולם צריך איש הישראלי לייגע עצמו בעבודת הבורא ולהיות נמשך אחר מה שיראנו הבורא ית' משמים והבן:

(שפת אמת, לך לך, תרל"ט)

 

 


התהלך לפני והי' תמים. ובמד' סוד ה' ליריאיו כו' ענין מצות מילה שניתן לאברהם. כי אאע"ה הבין וידע שחסר לו השלימות. ולא הי' יודע האיך לתקן וכאלו הי' בוש להלוך לפניו ית' בראותו שחסר לו השלימות. והשי"ת אמר התהלך לפני ואח"כ עי"ז יבוא השלימות.ובמד' למה לא נברא אדם מהול כו' לצרף הבריות. והענין כי הטבע הוא בחסרון. אמנם הצדיק שמייגע עצמו בכל כחו זוכה להמשיך הארה מעולם העליון וכשיש התקשרות בשורש העליון אין חסרון. וזה עצמו ניתן לאברהם אע"ה כי מקודם הי' רק שיעשה כל א' כפי כח טבעו להכיר טובת הבורא ית'. אבל עתה נתן השי"ת לאאע"ה התקשרות הברית שיהי' בזה מדובק בשורש העליון וממילא יוכל להיות תמים לגמרי בלי חסרון וזה הסוד שניתן ליראיו פנימיות החיות שיש בכל דבר. וכמו שזכה אאע"ה להשתנות הטבעיות והראה לו הקב"ה עצה לבוא אל השלימות ע"י שינוי הגוף בהסרת בשר ערלה כמו כן יש בפרטיות תמיד ע"י עבודת האדם שזוכה לעזר עליון על ידי סיבות שונות כמ"ש מי זה כו' ירא ה' יורנו בדרך יבחר ונאמר אין מחסור ליריאיו ע"י שניתן לו כח חדש מהשורש כנ"ל:

(שפת אמת, לך לך, תרל"ח)


במדרש תנחומא על פסוק התהלך לפני והי' תמים תמה אברהם עד עתה אני חסר וכשאמול עצמי אהי' שלם כו'. פי' שזה באמת השלימות מה שאדם מחסר את עצמו כדי להיבטל להשי"ת ולהראות כי אין שלימות לנברא רק בהשפעת הבורא. זה עצמו הוא הנותן לו השלימות וביטולו של דבר זה קיומו. ולכן ניתנה מצוה זו באבר הזה אשר בו כח ההשפעה והתולדות של האדם שזה עיקר כח ומעלת האדם וצריך להיות שם אות ורמז כי הוא חסר מעצמו וצריך להשלמת הבורא ית' וכל מה שאדם מחסר גופו בעבור כבוד הבורא ע"ז נאמר דורשי ה' לא יחסרו כל טוב ונא' אין מחסור ליראיו.והוא ענין באת שבת באת מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה כמ"ש שם במקומו.ולכך נקרא ברית שהוא התקשרות המקבל אל המשפיע והוא השלימות. ונראה שלכך ניתן זה לאדם שהקשו הערלים אם חביבה המילה למה לא נברא מהול כמ"ש במד' ע"ש. והתירוץ כנ"ל שבאמת במילה הוא מחסר הגוף רק מצד שהאדם הוא העושה זאת בעבור הבורא הוא השלימות אבל לא שייך שיהי' נברא כך כנ"ל:

(שפת אמת, לך לך, תרל"ז)


התהלך לפני והיה תמים. מה שנקרא תמים ע"י המילה ביאור הענין שיש לאדם שני כחות בעולם הזה ובעולם העליון והיינו כח הנפש בגוף וכח הנשמה שלמעלה שאינו מתפשט בגוף האדם. וכשהאדם זוכה ומקשר עצמו לכח נשמתו נקרא תמים ובא בזכות המילה לכן נקרא ברית שמקשר ומחבר הגוף בהארת נשמתו החופפת על הגוף ובמדרש איתא כי תמה אברהם איך ע"י שיחתך אבר יהי' נקרא תמים. ובאמת ע"י חסרון זה בגוף זוכה אל השלימות כי הגוף הוא בעל חסרון וכדאיתא בזוה"ק על פסוק ה' חפץ דכאו החלי שע"י חסרון בגוף זוכה לשלימות של הנשמה. ואיתא בזוה"ק בראשית ברית אש פי' שכל הבריאה ע"י התורה ובודאי כח הבריאה שבתורה הוא בהנהגה שלמעלה מהגוף והגשמיות ונקרא אש דת כלומר הנהגה אלקית וע"י התורה יכולין לקשר עוה"ז בכח חיות הקדושה שמשם שורש הכל וזה מה שהתורה מתפארת ואהי' אצלו אמון פי' שבכחה ליישר כל המעשים והברואים ולקשר אותם בכח הפנימי שלמעלה מהטבע שהרי על ידה נברא הכל מאין ליש וזהו בראשית ברית אש והתורה והמילה ענין אחד כמ"ש במדרש ע"פ מגיד דבריו ליעקב כי בלי המילה אין זוכין לתורה ע"ש:

(שפת אמת, לך לך,תרל"ו)


ויקרא שמו נח כו' זה ינחמנו. ואיתא שנולד מהול. כי ע"י חטא האדם נמשך הערלה ומכסה על בשר הפנימי ומזה בא כל הקללה מעשינו ועצבון ידינו כמ"ש בעצב תלדי בעצבון תאכלנה והכל ענין אחד ע"י שנתערב פסולת במזון גם הזרע יש בה פסולת. ונח שנולד מהול הכירו בו הצורה הפנימית אשר שם צוה ה' הברכה. ונק' זה שהיא צורה מבורכת בלי פסולת. וזה הנחמה שיצא ללמד על הכלל כולו. ונודע אשר תחת הערלה נמצא אור גנוז. ולכן נח מצא חן בעיני ה' שעל הצורה הפנימית חל החן. וכמו כן הוא בזמן בש"ק שהוא יום מנוחה דכתיב וינח. יש בו החן והוא הנחמה כמ"ש ששם נח על זה ינחמנו. ולכן שבת זכר למעשה בראשית דכ' וירא אלקים וכו' טוב מאוד ואיתא במד' שאמר הקב"ה עולמי עולמי הלואי שתהי' מעלת חן לפני כשעה זו ע"ש. ובכל ש"ק יש מציאות חן הזה לכן הוא זכרון למעשה בראשית והוא ג"כ ללמד על הכלל כולו על כל הזמנים וכמו כן מילה בנפשות בנ"י. ולכן חל ע"ז הברכה כיון דסט"א ערקית בשבת. וכמו כן הערלה נכרתת מזה האבר לכן חל הברכה והחן וזהו ינחמנו:

(שפת אמת, נח, תרס"ב)


והנה בפרשה זו נא' ענין דור המבול ודור הפלגה והם ענין ב' הבריתות שניתן לבנ"י ברית המעור וברית הלשון. וכיון שנקראו בריתות הם דברים שיש להם התקשרות באחדות הנ"ל ולכן צריכין סיוע להוציאן מכח אל הפועל וצריכין שמירה ולא לחנם נכשלו דורות הראשונים בזה. והקב"ה נתן לנו ברית מילה לסיוע לתיקון המעור. והתורה לתיקון הלשון. כי כח הדיבור עושה תולדות והתחדשות כמו המעור שמוליד וממשיך נשמה מן השמים כן הדיבור אם הוא כראוי בדחילו ורחימו כמו שהיו בראשונים ודור הפלגה היו שפה אחת והי' להם כח הלשון שנק' מדבר מלשון מלכות והנהגה שיש בכח הפה לגזור ולעשות התחדשות וכ' הבה נבנה כו'. ואחר כך כ' וירד לראות כו' אשר בנו. ולא נזכר עדיין בנין. משמע שבזה הדיבור עשו בנין וכמ"ש באדה"ר לראות מה יקרא והכא כ' לראות ג"כ כי זה כח קריאת שמות של האדם. וכוונתם לא הי' לטובה לכן ניטל מהם כח הלשון וניתן לבנ"י בכח התורה ולכן היו הראשונים מתפללים ונענים שהיו מתפללים בשם כמ"ש בגמ'. וב' הבריתות שיש לבנ"י מילה ושבת מילה ותפילין הם ב' הנ"ל כי שבת סהדותא איקרי והוא ברית הלשון וכמו כן תפילין למען תהי' תורת ה' בפיך וכמ"ש ואשים דברי בפיך היפוך מנבלה שפתם. לנטוע שמים כו' ולאמר עמי אתה כ' בזוה"ק עמי כמה דאנא במלולא עבדית שמים כו' ע"ש:

(שפת אמת, נח, תרנ"ד)


איתא במדרש בנח כתיב את האלקים התהלך נח משל לאוהבו של מלך שנשקע בטיט עבה א"ל המלך כו'. ובאברהם כתיב התהלך לפני משל לאוהבו של מלך שהאיר לו מן החלון במקומות האפילות וא"ל האיר לפני וכו' ע"ש. לבאר הענין כמ"ש ז"ל נח הי' צריך סעד כו'. והנה נח נולד מהול. לכן כתיב מקודם צדיק תמים. אח"כ את האלקים התהלך שע"י התמימות זכה להלוך לפני ה' ובאברהם כתיב מקודם לך לך התהלך לפני ואח"כ ניתן לו המילה לכן נח לא הי' בו כח להציל דורו ובאברהם אמרו עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.
והענין הוא כמ"ש במשנה במאמר אחד הי' יכול להבראות ומה ת"ל עשרה מאמרות להפרע וליתן שכר כו' ועיקר עבודת האדם לתקן אלה העשרה מאמרות עד שיזכה למאמר אחד שהוא הדביקות באל אחד. והמילה שנקרא ברית הוא התדבקות באחדות. וכדי להציל את נח העלהו הקב"ה בכח המילה להתדבק במאמר אחד ואז נק' תמים כמ"ש במ"א הטעם. ונמצא הי' מובדל מן הדור אבל אברהם בתוך מבואות אלו האפילות בעודו ערל מצא לו חלונות וחרכים להלוך לפניו ואח"כ ניתן לו המילה ותמימות. ובאמת זה הי' בכח מסירת נפש לכן נק' חסיד המתחסד עם קונו וזהו החילוק בין את האלקים התהלך. בין התהלכתי לפניו. שהי' כוונתו לשם שמים בלבד לפרסם כבוד שמו בעולם ולא לגרמי' כלום אפלו לתקן נפשו. ויש לכוון בזה מ"ש לו הקב"ה לך לך כענין שדרשו חז"ל אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו. כמו כן אין לומר לך לך אלא למי שאינו עושה כלום לגרמי' רק לשם שמים. ואיתא בזוה"ק נח הוא בחי' שבת כי כל אלו האותות ובריתות הם להתדבק בשורש האחדות מאמר אחד כנ"ל.והענין הוא דיש בחי' נפש רוח ונשמה שנשתלחו בעוה"ז ונתלבשו בגוף כדי לתקן על ידיהם המעשה והדיבור והמחשבה. ולהפוך הגוף והגשמיות לרוחניות. וזאת עבודת האדם לזכך גופו שיאירו בו הנר"נ. לכן אמרו שהבשר צריך ליגע עצמו ביראה. כי עיקר שם יראה כשנזדכך הגוף ואז מאיר בו הנר"נ ורואה האמת להתדבק בהקב"ה. ולזה ניתן תרי"ג מצות לזכך כל האברים כמ"ש נר מצוה. ובשבת ניתן תוספות נר"נ כמ"ש ז"ל נשמה יתירה ניתנית בשבת. דאיתא במד' דהנפש יש לה עוד ב' שמות חי' יחידה והם אינם יכולים להתדבק בפועל ממש בגוף כי הם דבוקים בה' אחד לכן נק' יחידה וחי' שהיא עצם החיות. ואחר החטא שיש מיתה בעולם ניטל מאדם אותן הבחי'. אך בשבת יורדת הארה מזה השורש האחדות והחיות לכן אומרים בשבת אתה אחד כו' ומי כעמך ישראל גוי אחד. נמצא בשבת הנר"נ עצמן מקבלין חיות ואחדות. ובימי המעשה הנר"נ מתקנין הגוף. ובשבת הוא בחי' מאמר אחד כנ"ל. לכן נאסרו המלאכות כמ"ש בפ' בראשית מזה. ומ"מ מעין זה יש בכל יום הארה בכח התפילין שממשיכין חיות ואחדות משרש הנשמה אל נר"נ שבאדם. ואיתא בזוה"ק שע"י תפילין נעשה אדם אחד כעין שכ' לעיל בענין שבת:

(שפת אמת, נח, תרנ"ד)

 


בענין דור המבול והפלגה ההפרש ביניהם שדור המבול היו נמשכים רק אחר הגשמיות והגוף ולכן נאבדו לגמרי כמ"ש ימותו ולא בחכמה. ודור הפלגה היו מתחכמין יותר מדאי ולא החזיקו באמונה מחמת החכמה. והי' החטא בשכל ונפש דכ' הן עם אחד כו' שהיה להם כח האחדות ולשון הקודש. ובאמת כל החכמה תלוי ביראת ה' כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת כו'. ועל ב' אלו נשאר בבנ"י ב' אותות אות המילה שחתם בבשרינו הוא שלא להיות נמשך אחר הגוף לגמרי. ואות תפילין וש"ק הוא להתקשר. ולבטל אליו ית' כל החכמה והשכל:

(שפת אמת, נח, תרמ"ה)


אלה תולדות נח נח איש צדיק כו'(בראשית,ו, ט) בזוה"ק נח הוא שבת כו' דאיתא מאן דנטר ברית איקרי צדיק פי' ברית התקשרות כל הבריאה בשורשה כי כל דבר יש לו שורש למעלה וכן האדם שהוא מושל על כל מה שבארץ כמאמר(תהילים ח, ז) כל שתה תחת רגליו וכפי מה ששומר כחו שלא להשפיע הכח רק בכל דבר ששייך אליו כמו כן נשפע אליו כח ממה שלמעלה ממנו וכן כל הבריאה דכ'(בראשית ב, ג) אשר ברא אלקים לעשות. פי' ע"י השבת מתקשרין כל הדברים בשורשן וממילא כולן עושין פירות כי בהתקיים התקשרות הברית. עושין תולדות. ולכן יש בשבת נשמה יתירה לאדם על ידי שיש בו התקשרות כל הדברים בשורשן. והנה בשבת שובתין ממלאכות והיא חירות לנשמה אבל האדם נברא בעוה"ז לתקן הנפש והוא באמצעות המעשים שעושה בשותפות גוף ונפש ואז זוכה לנשמה בשבת. ולאשר כח הסט"א וגשמיות מיגע הרבה לאדם. ניתן לנו השבת במתנה לשבות בו וכן הי' באמת תיבת נח שהי' בטל ממלאכה. ועכ"ז נאמר על נח הוציאה ממסגר נפשי (תהילים קמב,ח) כי הנפש הי' בהסגר כנ"ל וכ' (יחזקאל מו, א) ששת ימי המעשה יהי' סגור כו' כי שער הפנימיות נפתח רק בהיות התקשרות הברית והוא בשבת ובבוא ההתקשרות הנ"ל מתבטל בחי' העשי' ואז נפתח שורש הפנימיות כנ"ל ואז ימי המעשה סגורים:

(שפת אמת, פ' נח תרל"ז)


במד' אלה פסל את הראשונים תהו ובהו כו' כי נח הדביק הבריאה לשרשו ועל זה נקרא צדיק יסוד עולם ונק' נח נייחא לעליונים ולתחתונים כו' וז"ש רש"י שעיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומע"ט שמעלין הכל להשורש. ועי"ז גם התולדות שמולידין למטה יש להם קיום. וכמו שיש בגוף האדם ערלה דחפיא ברית וצריכין להסירו כן הי' דור המבול ערלה לכן נאבדו לגמרי ואח"כ מתגלה נח צדיק ונתחדש העולם ע"י.

(שפת אמת, פ' נח תרמ"ב)

 וכן הי' סדר הדורות דור המבול והפלגה הי' רק פסולת הערלה ודור הפלגה בחי' הפריעה שאין מסירין כל העור רק מפרידין ומבדילין אותו:

(שפת אמת, פ' נח תרמ"ג)


בפסוק ויכל ביום השביעי איתא במדרש משל לטבעת שחסר בה חותם ע"ש. דאיתא מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות שכל מה שנברא בששת ימי המעשה צריך תיקון אבל השבת הוא בחי' השלום כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו וזה חותם המלך שאין השלימות נמצא במעשה בראשית רק השבת משלים הבריאה ונותן בה שלימות וזה החותם והעדות על המלך שהשלום שלו. והוא פנימיות העולם והצורה של הבריאה לכן אמרו אין דומה מאור פניו של אדם בשבת שיש בו התגלות הפנימיות. וכמו כן בנפשות בני ישראל הם החותם בכח אות ברית קודש לכן נקראו בנ"י השולמית שיש בהם החותם השלום שהיא מילה כדאיתא לא נקרא אאע"ה תמים עד שנימול כמ"ש התהלך כו' והי' תמים. וכן במקום ביה"ק ואבן שתי' החותם והם כולם עדים על השי"ת:

(שפת אמת, בראשית תר"ס)


אמו"ז ז"ל אמר בראשית בית ראשית הוא יראת ה' שנק' בית כמ"ש בגמ' דאיהו דרתא וכל התורה תרעא לדרתא לכן הקדימו הכתוב לומר כל שיראת חטאו קודמת. חכמתו מתקיימת. וכ"כ ראשית חכמה יראת ה' והוא עצמו שב' לשון ברכה כי עיקר הברכה ע"י היראה עכ"ד. דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד וזה עיקר הברכה להיות דבר של קיימא וכל הנעשה ביראת שמים שורה בו ברכה וקיימת לעד. ונראה דמה"ט הי' כל שורש הברכות ליצחק אבינו ע"ה שהוא עמוד היראה פחד יצחק. וכמו כן בשבת דכתיב ויברך יום השביעי שהוא בחי' יראה כמ"ש בזוה"ק ירא שבת ואמרו חז"ל אפילו ע"ה אימת שבת עליו ושבת נותן יראה על כל ימי השבוע ולכן שורה בו הברכה וכן ביהמ"ק וירושלים משם יוצא יראה לכל העולם ולכן נקרא הר המורי' שמשם יצאה יראה לכל המקומות לכן שם צוה ה' את הברכה. וכן באדם ברית מילה שמשם שורש היראה לכל האדם כמ"ש בזוה"ק בפסוק גורו לכם מפני חרב ע"ש פרשת וארא. ולכן שורש הברכה בברית מילה וכלי מחזיק ברכה הוא שלום. ואיתא בזוה"ק יתרו כי יראה בחי' שלום ממשמע דכתיב אין מחסור ליריאיו באתר דלית מחסור שלימותא שכיח:

(שפת אמת, בראשית תר"ס)

 


במדרש ויכלו לכל תכלה ראיתי קץ כו' לכל יש סיקסים כו'. עוד במד' משל למלך שעשה טבעת ומה חסר חותם כיון שבא שבת נגמר כו'. דאיתא במד' בפסוק ה' אלהי גדלת מאוד אין מדת הקב"ה כמדת בו"ד. בו"ד חוקק צורתו על הטבלא הטבלא גדולה מצורתו והקב"ה כביכול צורתו גדולה מן הטבלא. פי' חלק אלקותו ית"ש שנתן בכל דבר היא גדולה מאותו דבר שהרי כתיב ה' אלקי גדלת ולכן ברכי נפשי את ה' כי אותו ניצוץ אלקות שבאדם מעלה אותו ומגביה יותר מהשגת מלבוש הגשמי כאשר אנו רואין בחוש כי הנשמה מנהגת את הגוף. וזו הנשמה היא החותם וזה החותם הוא בברית מילה בבחי' נפש כמ"ש מי יעלה לנו כו'. וברית שבת בשנה וזמן. וכמו כן בעולם בביהמ"ק הי' נחתם שמו ית' באבן שתי'. וזה החותם הוא בלי גבול ומדה וצמצום. וזה תכלית שמים וארץ:

(שפת אמת, בראשית  תרנ"ה)

 

שלומי ועינת בן ארוש

 שלומי ועינת בן ארוש

לרב דוד דדון ורעייתו שגית,  רצינו להודות לכם מקרב לב על הליווי, ההדרכה, בתמיכה, ניהול הטקס, היחס לאחר הטקס, האיכפתיות והחברות שהפגנתם כלפינו.כזוג הורים שזהו בנם הראשון היינו מבולבלים וחוששים מאוד...

קראו עוד