דוד דדון
מוהל מוסמך מטעם הוועדה הבין
משרדית של הרבנות הראשית
ומשרד הבריאות

נייד: 0528428721


במדרש (ויק"ר כח) אמר רבי אבין כו' לעולם אל תהי מצות עומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הדא הוא דכתיב (בראשית יז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך", על מנת "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה מצות העומר. והוא תמוה דמה שייכות יש מצות העומר לבריתי תשמור. אך יש לומר על דרך האמת דהנה לכאורה יש לדקדק דמצות מילה הוא בזכר ושמירה הוא לשון נוקבא ואם כן היאך אמר את בריתי תשמור. אך באמת ידוע דמצות מילה מורה על התגלות החסדים והארת שם הוי"ה הקדוש. כמו שמרומז בהפסוק (דברים ל יב) מ' י' י' על' ה ל' נ' ו ה' שמימ' ה ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי"ה (תקו"ז בהקדמה ב ב) ר"ל שעל ידי כריתות הערלה ופריעה נתגלה החותם הקדוש ומאירים החסדים. אך דמקודם צריך האדם להכין את עצמו לעשות כלי לקבל החסדים. והעמ"ר הוא הכלי והמדה כמו שכתוב (שמות טז, לו) והעמר עשירית האפ"ה הוא. ועל כן הכוונה בספירת העומר הוא שצריך ליתן הארה להכלי היינו שמטהרין הגבורות על ידי שהאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצם את עצמו מה לעשות ומה שלא לעשות וזהו גבורה מה שמגבילים הדבר ומעכבין אותו שלא להתפשט. וישראל כשיצאו ממצרים היו צריכין לספור ולעשות כלי שיהיו מוכשרין לקבל התורה דעדיין לא הגיעו אז לבחינת אותיות דהוא הא"ב עד ימי חג השבועות שהיו מקריבין שתי הלחם מן החטה. וחט"ה גימטריא כ"ב אותיות. ולכך היו צריכין להקדים הבאת העומר שהוא מין שערה שהיה להם יניקה מאותיות מנצפ"ך דב' פעמים מנצפ"ך עולה גימטריא שער"ה. (כמבואר בכ' האריז"ל בכוונת ספירת העומר). דהוא רומז על הגבורות ואנו צריכין להמתיקן וליתן ספירה והארה להעמ"ר. וכמו כן באברהם שקיים מצות המילה שזכה להתגלות החסדים ולהארה של שם הוי"ה הקדוש אך עם כל זה ודאי הוצרך להקדים לברית בחינת שמו"ר דהוא נוקבא שרומז על הדין והצימצום. היינו שהכין את עצמו וטיהר את גופו ואיבריו להיות כלי מוכשר לקבל הארה וכנ"ל. כמו שאנו מכוונין בכוונת ספירת העומר לקבל אחר כך ברית התורה בחג השבועות. ודא ודא אחת הוא דעל המילה נכרתו י"ג בריתות (נדרים לא ב) והעמ"ר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפות (מנחות סו א). נפ"ה, גימטריא ע"ב ס"ג. כי הם רומזים אל דבר אחד כנודע להבאים בסוד ה' והבן כל זה היטב:

[אוהב ישראל ויקרא פרשת אמור]


מה שהקשו הקדמונים מפני מה לא מל אברהם אבינו ע"ה את עצמו טרם שנצטוה מפי הגבורה הלא אמרו חכמינו ז"ל (יומא כח ב) שקיים אברהם אבינו את כל מצות התורה ואפילו דקדוקי סופרים ואם כן מדוע לא עשה המצוה הזאת בעצמו מבלי צוות ה' עד כאן לשונם. והנה צריך לדעת מנין בא לו הידיעה לאברהם אבינו ע"ה להבין את התורה הקדושה טרם שניתנה כי לא היה בשני האלפים הראשונים שום התגלות התורה רק סודות ויחודים עליונים ואחר כך כאשר נמסר לנו התורה הקדושה על ידי משה רבינו במעמד הר סיני הנקראת תורה שבכתב. אז נתגלה לנו דקדוקי מצות על ידי לבושי התורה הנקראים פרד"ס ועל ידי י"ג מדות אשר נמסר לנו בעל פה וזהו נקרא תורה שבעל פה.

אכן שורש הדבר, כי אברהם אבינו ע"ה מאז הכיר את הבורא ברוך הוא וברוך שמו שיעבד נפשו ורוחו ונשמתו לעבודתו ית"ש שלא לעשות שום תנועה קלה באחד מאבריו להנאת עצמו וכל כוונתו היה לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל ידי זה נתקשרו כל הרמ"ח איבריו בשורש העליון להיות מרכבה להשכינה הקדושה. ועל ידי האיברים השיג את כל מצות התורה. כי רמ"ח איברים של אדם הם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה גידיו הם מצות לא תעשה. (זוה"ק וישלח קע ב). ועל ידי כל אבר ואבר נגלה לו שורש המצוה השייך לאותו אבר, ולזה קודם שמל את עצמו לא נתגלה לו שורש מצות מילה כי עדיין היה אז האבר מכוסה, ואחר כך כאשר חתך את הערלה אז ראו עיניו שורש המצוה הזאת על ידי אבר השלם והבן:

ועל פי זה נוכל לפרש הפסוק (בראשית כב, י). וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, ולכאורה תיבת וישלח אברהם את ידו הוא למותר ולא היה צריך לכתוב רק ויקח את המאכלת. ועוד איך שייך ענין שליחות אצל יד הלא הדבר תלוי ברצון אדם לעשות עם איבריו כרצונו. אך הפירוש הוא כאשר אמרנו כי כל עשיות של אברהם אבינו ע"ה לא היה להנאת עצמו בלתי לה' לבדו ובזה נתקשרו כל רמ"ח איבריו לעבודתו יתברך. והנה כאשר רצה אברהם אבינו ע"ה להעלות את יצחק בנו עולה לה' וזה לא היה רצון הבורא רק להעלותו ולא לשוחטו לכך היה צריך אברהם אבינו ע"ה לכוף את ידו לעשות שליחותו וזהו וישלח. והבן:

[אוהב ישראל ליקוטים חדשים פרשת לך לך]


והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה [ל, א]. דהנה ידוע כי כמו שיש ז' היכלות דקדושה כמו כן יש כנגדן ז' היכלות דטומאה וכנגד ז' מדורין דגיהנם. והנה האדם המשקיע את עצמו בהקליפה חס ושלום על ידי עבירות שעושה אז הוא ממש בגיהנם. ואדם כזה הרוצה לשוב אל ה' יתברך בתשובה מאין נמצא זה שיהיה עולה על לבו לעשות תשובה כיון שהוא משוקע בתוך הרע היאך יגיע לו מחשבה קדושה?

אך האמת הוא שזהו מחמת אהבת הבורא ב"ה לישראל. וכביכול יורד אליו לתוך ז' היכלות דטומאה כדי להחזירו בתשובה. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (הצילה מיד שאול נפשי) והצלת נפשי משאול (תהלים פו, יג), היינו שאתה דייקא תציל את נפשי מיד שאול ז' היכלות דטומאה כנ"ל וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך, כי הגוים וז' היכלות דטומאה וז' מדורין דגיהנם חד הוא. ואם תרצה לידע מנין באה לך התשובה הזאת הוא מחמת ה' אלהיך שמה, שיורד להציל אותך מיד שאול ואבדון וכשתעשה תשובה באמת כמו שמפורש בקרא. אז אם יהיה נדחך בקצה השמים וכו'. דהנה כתיב (דברים ל, יב) מ' י י' על' ה ל' נ' ו ה' שמימ' ה ראשי תיבות מילה וסופי תיבות יהו"ה (תיקו"ז בהקדמה ב ב) ורצה לומר שהמיל"ה בחינת צדיק הוא החותם של שם יהו"ה ב"ה, אבל אם יהיה נדחך בקצה השמים, ר"ל נוטה מן השמים אל בחינת קצה השמים. גם משם יקבצך ה' אלהיך, וזה שאמר בכפל לשון משם יקבצך וגו' היינו בחינת נצוצות קדושות שהורדת אתה ואבותיך בהקליפה על ידי החטאים. ועוד אמר ומשם יקחך, היינו ניצוצות הקדושות אשר נפלו בתחלת הבריאה אבידה מדעת כדי שיהיה בחינה ורצון כנ"ל והבן:

[אוהב ישראל ליקוטים חדשים פרשת ניצבים]


הנה כתיב בסוף פרשת משפטים (כד, ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להבין כוונת משה רבינו ע"ה בזה למה חלק הדם לשתים והחצי שם באגנות. י"ל דהנה כתיב (שה"ש ז, ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. וזה קאי על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגולה כמו הסהר כשאינה במילואה עדיין וכמאמר חז"ל (סנהדרין לו ב). אכן הכל צריך טעם ושום שכל למה היו יושבין כסדר זה דוקא כחצי עיגול. וי"ל שזה מרמז על סוד עתיק. איך קוב"ה וישראל חד אינון ומתייחדין ומתדבקין כביכול על ידי מצות התורה כי כבר נתבאר אצלנו כמה פעמים סוד ישראל עלה במחשבה להבראות (ב"ר א). והיינו כי עיקר הסכמת הרצון הקדום הפשוט אשר עלה במחשבה הקדומה לכל הקדומים להאציל ולברוא את העולמות היה רק על ידי רצון תואר המלכות כי אין מלך בלא עם. ולזה האציל וברא הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא כל העולמות העליונים הקדושים והעולמות התחתונים והעיקר תכלית כוונת הבריאה היה רק לגלות ולפרסם לכל באי עולם שיכירו וידעו כי הוא לבדו מלך על כל העולם כולו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין זולתו ומלכותו בכל משלה. וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו אז רצונו יתברך להיטיב להם ולהשפיע עליהם כל מיני טובות וברכות וחסדים טובים ורחמים כדרכו להיטיב לברואיו. ובפרט לבני ישראל עם קרובו אשר נשמותיהם חצובים ואחוזים ודבוקים בכסא כבודו יתברך. ובפרט שעל ידם נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם וכמבואר לעיל באריכות. וכל ההשפעות טובים וחסדים ורחמים הנשפעים ומאירים לכל העולמות הוא רק על ידי בני ישראל שמקיימים מצות התורה ומעשים טובים ועסקם בלימוד התורה ועל ידי אתערותא דלתתא בסוד מיין נוקבין נתעורר מלעילא מיין דוכרין והשפעות החסדים לכל העולמות עליונים ותחתונים והמשפיע הוא בחינת דכר והמקבל הוא בחינת נוקבא כנודע. וכביכול כביכול הבורא ב"ה וב"ש לגודל עוצם אהבתו לבני ישראל עם קרובו ולמען טובו וחסדו הגדול מצמצם את עצמו כביכול וכביכול להקרא בשם בחינת פלג גופא ובני ישראל הם בחינת פלג גופא השני. והם בסוד דכר ונוקבא וזהו סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה היינו שהקב"ה מייחד את עצמו עם נשמת ישראל וכנ"ל על ידי מעשיהם הטובים ומשפיע להם חסדים ורחמים לבחינת כנסת ישראל לעילא ותתא. ולכן בכל מצוה ומצוה אנו אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה וכנ"ל. ועיקר כי זולת המקבל אי אפשר להמשפיע שישפיע טובו וחסדו כרצונו להשפיע. והנה הקב"ה נקרא אחד, וישראל נקראים גם כן אחד. וזהו כאשר בני ישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים ומשעבדים את שכלם ומדותיהם וכל הרצוניות בלתי לה' לבדו. ואין להם שום רצון ותאוה אחרת כי אם לעבוד הש"י בלבד אז הם נקראים בבחינת אחד, גוי אחד. מה שאין כן כשח"ו אינם בבחינה זו. אז אינם בבחינת אחד כי מחשבתם ושכלם מונחים אז בתאוות וחיצונית שונות. ובכל פעם נוטים כוחם ומחשבתם לדבר אחר חיצוני ר"ל. ואם כן מדותיהם ושכלם הם בפרודא שאינם במקום אחד. אכן כאשר מיישרים דרכם ומחשבותם ורצונם בלתי לה' לבדו. לעשות רצון ה' בתמים. אזי הם באחדות גמור וכאשר הם בבחינה זו בחינת אחד. אז אחד באחד יגשו. ומתייחדים כביכול עם ה' אחד ברזא דאחד וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (תרומה קלה א) למיהוי אחד באחד והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. ולרמז יחוד הקדוש הזה היו הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה בבחינת פלג. והחצי השני כביכול כביכול הוא הבורא ב"ה וב"ש משלים להיות אחדות גמור ואמיתי. והיינו על ידי התורה והמשפט אמת היוצא מפי הסנהדרין לכל ישראל וכולא ברזא דאחד.

והנה דרך האנשים הכורתים ברית יחד והיו לבשר אחד ודיעה אחת אז דרכם למסור כל אחד ואחד נפשו עבור חבירו. ונמצא דמם מעורב יחד כי הדם הוא הנפש שהוא עיקר כח הנפשי וכמו שכתב האברבנאל בספר מצמיח ישועה. דשורש הדבר של כריתות הברית הוא הנוהג שבעולם כששני מלכים כורתים ברית לתווך האהבה ביניהם ולהיות כל אחד בעזר וסיוע של חבירו. אז שותין כל אחד כוס יין וכל אחד נוקף אצבעו ומורידין טיפה של דם לתוך הכוס. וכל אחד שותה כוס המעורב בטיפת דם של חבירו. וזה הדבר מורה שמערבין את דמם הוא החיות שלהם כי הדם הוא הנפש להיות להם לב אחד ויהיה בהם אחדות. וכל אחד מחויב ליתן דמו ולמסור נפשו עבור חבירו זהו הכריתות ברית. והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ולרמז זה לקח משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים חצי הדם וישם באגנות, לרמז על אגן הסהר שהם בחינת פלג גופא. וחצי הדם זרק על המזבח כביכול לרמז על פלג הדכר. ומן הדם שבאגנות זרק על העם, לרמז על המבואר שכביכול הדמים שהם הכוחות מעורבים זה בזה. ושיהיה הכח ביד ישראל למסור נפשם על קדושת שמו יתברך ויתעלה. והוא הוא כריתות הברית. ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, להיות עמכם ביחוד גמור וברזא דאחד [וי"ל בדרך אפשרי דהנה ידוע שיש כ"ב אותיות גדולות וכ"ב אותיות קטנות. והכ"ב אתוון רברבן הם בחינת עולמות עליונים והכ"ב אתוון זעירין הם בחינת עלמין תתאין. וצריך לייחדם ולשלב זה בזה ונעשה מהם צירוף בחינת ד"ם. ועיקר היחוד על ידי האל"ף סוד פלא עליון ונעשה מזה צירוף אד"ם]. והבן זה:

והנה תינוק הנתון במעי אמו ראשו מונח לו בין ירכותיו (עי' נדה ל ב) וכלול תלת גו תלת כנודע מספרים הקדושים. ואז אין לו שום שיעור קומה כלל. וכאשר יוצא לאויר העולם אז נעשה לו קצת נשיאות ראש וקומה אך עדיין הוא בתכלית הקטנות. ואחר כך הילד הולך וגדל עד אשר הושווה קומתו לאביו ולאמו וזהו אנו רואים בחוש ממש. אכן מסתמא בהנשמה של התינוק גם כן מתנהג בדרך זה ועם שכלו גם כן. שבתחלה הנשמה והשכל בתכלית הקטנות והולך וגדל עד אשר נשמתו ושכלו נתגדלים ומוסיף בכל עת חכמה ובינה ודעת יתירה ולומד תורה ומצות ועוסק במעשים טובים ומזה בא ליראת ה' ואהבתו יתברך לעבדו באמת ובתמים. ומתחזק ביתר שאת בכל פעם בעבודתו עד אשר עובד את בוראו בתכלית השלימות. כמו שהיה רצונו יתברך בעת בריאת זה האדם בעולם אשר ברא את האדם ישר וחצב נשמתו היקרה מכסא כבודו יתברך. והוא משלים כוונת ורצון הבריאה. ואשרי אנוש יעשה זאת. כי אדם כזה הוא דבוק תמיד בשורשו הרמה בקודש אשר משם נחצב נשמתו ועל ידי אתערותא דלתתא שלו בסוד מיין נוקבין נתעורר אתערותא דלעילא בסוד מיין דוכרין לכל השתלשלות העולמות להשפיע עליהם חכמה בינה ודעת וחסדים טובים ורחמים ושלום. וכמבואר לעיל שזה היה תכלית כוונת הבריאה.

והנה אדם כזה ודאי יש לו נשיאות ראש וקומתו נאה ושלימה ונעשה בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושמן על ראשו אל יחסר כי ממשיך תמיד שפע קדוש ומחשבות קדושות מחכמה בינה ודעת עליונים הקדושים. ובחינה זו ישנו גם כן בכללות ישראל שהם גם כן בבחינת קומה שלימה והוא גם כן על זה הדרך כי בעת שהם במדריגה התחתונה ובבחינת קטנות המוחין ח"ו אז אין להם נשיאות ראש חלילה ואין קומתן ערוכה ושלימה. אך עם כל זה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא ברוב רחמיו וחסדיו הטובים משפיע להם כל הטובות הצריכין להם להשפעתם בסוד איתתך גוצא גחין ולחיש לה (ב"מ נט א). כנודע למביני מדע. אמנם אין זה תכלית הבריאה. והעיקר הוא שצריך להשלים כוונת הבריאה והרצון עליון הקדום וכנ"ל. וזהו על ידי כשעם ה' משימים אל לבם ומתחזקים אך ביראת ה' כל היום ובאהבתו יתברך ועובדים אותו בכל לבבם ונפשם באמת. אזי נתגדל ונתנשא השיעור קומה בבחינת נשיאות ראש והולכים ממדריגה למדריגה עד בחינת גדלות המוחין עד אשר מגיעים לשורשם הרמה בקודש ונעשים אחוזים ודבוקים בו יתברך ויתעלה כביכול. ואז על ידם נתעורר ונעשה אתערותא דלעילא בסוד מיין דוכרין לכל השתלשלות העולמות להמשיך עליהם שפע חכמה בינה ודעת וחסדים ורחמים ואז מתייחדים ברזא דאחד וכמבואר לעיל:

[אוהב ישראל שמות פרשת שקלים]