בפסוק ויאמר אברהם אדני ה' מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר וכו', ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי וכו', והנה דבר ה' אליו לאמר (בראשית טו, ב - ד). נראה לרמז, בכאן באה תורתינו הקדושה ללמוד לאדם דעת, ליתן עצות לנפשו, מה יאמר ומה ידבר בבואו להתחנן ולהתפלל לפניו יתברך עבור בנים, מאוד יזהר האדם לבלתי ישים מגמתו ומחשבתו, בהתחנן עבור צורך עצמו וכדומה, כי אם כל עצמו בהתאמצו עבור חסרון עליון, ונקדים מאמרם ז"ל (יבמות סד, א) מפני מה היו אבותינו עקרים, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים. ומה מאוד העמיקו בדבריהם, שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, כיוונו אותן התפלות שהצדיקים מתפללים, בודאי אינם משימים לבם ונפשם, לשאול מאתו יתברך חסרונם הגשמיים, כי אם כל עצמם וכוונתם, להשלים חסרון עליון, ולתקון עולמות עליונים, כמבואר בדברינו כמה פעמים, ולהוציא את השכינה מהגלות, כן דרכי הצדיקים האמיתים, לאיזה צורך שהם מתפללים בכל עניני תפילתם, הן מעניני צרכיותיהם, או מצרכי רבות בני ישראל, מן הרפואה ומפלת שונאים, ועבור חשוכי בנים בזרע של קיימא, וכדומה מצרכי עם ישראל המרובים, עיקר מגמתם לתקן במקום עליון, כי בכל צרתם של ישראל היא צער השכינה, וכמאמרם (חגיגה טו, ב) שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי וכו', והרפואה נמשכה ממילא, והנה לתפלה כזה, צורך הקדוש ברוך הוא גם כן, להיות שכל עצמם לצורך גבוה, ולזה העמיקו, שהקדוש ברוך הוא מתאוה גם כן לאותן התפלות שהצדיקים מתפללים כמדובר.
ועתה נחזור לענין ראשון, אברהם אבינו עליו השלום, כאשר בא לשפוך שיחו לפני הקדוש ברוך הוא, ליתן לו זרע, ראש דברו אמת, להתפלל עבור חסרון עליון, והיינו שידע שעתיד הקדוש ברוך הוא, ליתן את התורה לעמו ישראל, וכל העולמות תלוים ועומדים על יום הששי, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו, ולזה דאג לבו בקרבו ונרתע, ופתח דבורו בהתחננו, אדני ה' מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי, כלומר כללות נתינת התורה, הפתח באנכי, הולכת ערירי, ואין מי לקבלה, ופגם זה נוקב והולך ונוגע בכל העולמות, ואם תאמר הלא בן משק ביתי יורש אותי, הוא דמשק אליעזר, וידוע דברי חז"ל (יומא כח ב) למה נקרא דמשק, שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, ונמצא שפיר עולה לי בתלמידי ההגון, כי כל המניח תלמיד בעולם כאלו הניח בן לעולם, וכאשר מבואר זה באלשי"ך, כי באמת התורה מאברהם לא הועילו לזרעו אתו, ומביא האלשי"ך הקדוש (בראשית יד, ג) בשם פרקי רבי אליעזר (פרק כט), הנפש אשר עשו בחרן, לא נמשכה לזרעם אחריהם, כי אם להם לבדם, ולזה התפלל אברהם אבינו עליו השלום, כיון שאין תורתי נמשך לזרעם אחריהם, אם כן מה הועלתי בתקנתי, ודוה לבו, הן לי לא נתתה, לי דייקא, לא נתתה זה להיות תועלת גדול, להועיל להם תורתי, וגם לזרעם אחריהם מדור לדור, והנה בן ביתי יורש אותי, אשר לא יועיל תורתי כי אם לו לבדו, ולא לזרעו אחריו, ונמצא אנכי הולך ערירי, אנכי דייקא, של נתינת התורה וכמדובר, ומה תהיה על תורתינו הקדושה העתידה להנתן, כיון שאין לי זרע, ונמצא על פי הדברים האלה, לא חשש כלל על חסרון הגשמיות שאין לו בן, כי אם כל עצמו ותשוקתו, להתפלל עבור חסרון עליון, ופגם הנוגע בכל העולמות העומדים ותלוים באנכי, מול זה רומז הכתוב, כיון שהעמיק לשאול בהתחננו על זרע, עבור תורתינו הקדושה, אומר הכתוב ומורה באצבע, והנה דבר ה' אליו לאמר, ושיעור הכתוב, להיות שכל עצמו שהוציא דבור לפני אלהים לצד עילאה ימלל, עבור התורה ולא מצורך עצמו כלום, וזהו והנה דבר ה' אליו לאמר, כלומר מגמתו ותשוקתו בהשפיך שיחו, דבר ה' אליו, ולא מצורך עצמו כלום כמבואר. והשם ברחמיו יורינו לראות נפלאות מתורתו, אמן:
[אור המאיר בראשית פרשת לך]
