איבר היצר והיצירה
הזוהר הקדוש מכנה את איבר ההולדה "סיומא דגופא", כלומר: סיום הגוף, המקום הנמוך ביותר שבו מקנן היצר החזק ביותר. בתרבויות שונות נפוץ דימויו של היצר הזה לנחש, המגיח ממקומות בלתי צפויים וממית בנשיכתו, אולם כל תרבות מתמודדת עמו בצורה שונה. הנצרות, 'אם' החשיבה המערבית, משתדלת לדחוק אותו אל מרתפי הנפש העמוקים ביותר, בתקווה שלא תהיה לו תקומה מתוכם; תרבות המזרח מבקשת להשתיקו באמצעים רוחניים וגשמיים שונים ומשונים; אולם היהדות אינה נוקטת לא כך ואף לא כך.
חיבור הגוף והנפש
ימי ההריון הם ימים של חידה. מה בבטנה של האם? זאת איש לא ידע. גם עם כל האמצעים העומדים לרשותנו אין לנו אפשרות לעמוד על סודם של חיי העובר ברחם, מצב קיום שונה כל כך מזה שבו אנו נמצאים. אגדות התלמוד מוסיפות להצית את דמיוננו בתיאורן המופלא והחלומי: נר רוחני מאיר את עיניו של היצור הקטן ומלאך מגונן עליו ומלמד אותו את כל התורה כולה...
שמחת ברית
"שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", מכריז המוהל קודם שייגש למלאכתו. מדוע דווקא מצווה זו, הכרוכה בכאב ולעתים אף בדאגה, מעוררת בנו שמחה גדולה כל-כך?
שמחה היא מן התחושות הקשות להגדרה, וכמותה גם הקצה הנגדי שלה – העצבות. לא פעם אנו חשים שסתם שורה עלינו הרוח, או להפך – יש לנו 'מצב רוח'.
ברית של אהבה
ברית היא קשר מחייב, קשר נצחי, אבל מעל לכל – קשר של אהבה. אין שום דבר שיכול להניע שני צדדים לכרות ביניהם קשר מוחלט, שיעמוד בכל תנאי וישרוד כל משבר, מלבד אהבה.בדרך כלל מבטאת הברית הכרה בהשלמה העמוקה שמשלימים בני הברית זה את זה, כשכל אחד מהם מקבל מזולתו דבר-מה שהוא יקר עבורו עד כדי כך ששווה להיכנס למענו בקשר הברית.
השלמות שבחיסרון
כאשר ציווה הקב"ה את אברהם אבינו על המילה, אמר לו: "התהלך לפני והיה תמים" – שלם. בתקופות רבות לעגו לנו הגויים על הנכונות להכניס את הבנים בבריתו של אברהם, כשמשמעותה – לדבריהם – היא הטלת מום לכל דבר. הפסוק הזה מראה את ההפך – רק על-ידי ברית המילה אנו נעשים שלמים, ואילו כל מי שאינו בא בברית זו הוא בהכרח פגום.
הברית באיבר ההולדה
בכל מעשה של מצווה ניתן להבחין בשני ממדים: נגלה ונסתר. הממד הנגלה במעשה הברית הוא הסרת הערלה החיצונית המכסה את איבר הרבייה הזכרי; אולם בממד הנסתר אנו מזהים את הערלה הגשמית כרמז לנטייתו של אדם להיות שקוע בעצמו וממילא אטום לזולתו וחסר רגישות לסביבתו. מתוך כך אנו מבינים כי ברית המילה מגלמת את יציאתנו מעצמנו על מנת להעניק משלנו לאחרים.
מילה – מצווה ללא הפסקה
דוד מלך ישראל היה בעל נפש עורגת ומשתוקקת, ותמיד היה לבו קשור בגעגועיו לדבקות בה'. מספרים שכשבא מלאך המוות לקחת את נשמתו, לא יכול היה להתקרב אליו מפני דבקותו הבלתי פוסקת בתורה הקדושה. פעם אחת נכנס לבית המרחץ, מקום שבו הכל עומדים ערומים ואי אפשר לעסוק לא בתורה ולא במצוות, ונפלה רוחו בשל הבטלה שנכפתה עליו. כיוון שנזכר במילה שבבשרו – נתיישבה דעתו.
סודו של היום השמיני
מדוע נקבעה ברית המילה ביום השמיני ללידת התינוק?
בתורת הסוד אנו מוצאים שתי שיטות בהבנת משמעותו של המספר שמונה.
שיטה אחת מתבוננת בעולמנו ומוצאת אותו בנוי כמעין קובייה ולה שישה צדדים: מעלה, מטה וארבע רוחות השמים.
הסנדק שנעלם
עת מלחמה בעולם. גדודי חיילים נעו בין הערים והפילו את חיתתם על יושביהן. הם ניצלו את אווירת המלחמה כדי לשדוד רכוש או להתעלל באזרחים. הדרכים היו בחזקת סכנה. שודדים גזלו...
קראו עודה"המן" שחזר בתשובה...
פתאום עבר רחש בשוק היהודי: "המן הרשע". שתי מלים אלה הספיקו. בתוך שניות התרוקן השוק כדי מחציתו. רוכלים ורוכלות עטפו בחיפזון את מרכולתם ונעלמו בבהלה. חנויות הוגפו ולקוחות רבים נשאו...
קראו עודאלחוש ומשככי כאבים

אני ממליץ לתת לתינוק מנה אחת של משכך כאבים כחצי שעה לפני הברית המילה ניתן לאלחש מקומית ע"י משחת אמלה(EMLA), שהיא בעלת השפעה על העור לעומק של מספר מילימטרים(דרוש מרשם רופא) יש...
קראו עודחנוכה וברית מילה
מה המשותף לגזירות שגזרה מלכות יון הרשעה על האומה היהודית? נתבונן בסדר הפנימי שבהן, ומתוכו ניטיב להבין מהיכן כוחם של בני בינה, הנימולים לשמונה, לקדש את הזמנים ולקבוע שמונת ימי שיר והלל.
קראו עודברכות וקריאת השם

ניתן לכבד את אחד האורחים באמירת הברכות שלאחר מעשה הברית, ואורח אחר בהחזקת התינוק בזמן הברכות. המברך יאחז בידו כוס יין, ויאמר את הברכות המסתיימות במילים "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" ו"כּוֹרֵת...
קראו עודמניין בברית

נוהגים לערוך את ברית המילה ברוב עם, שהרי זהו אירוע כניסתו של הבן לעם ישראל, וה'עם' כולו שמח על ההצטרפות. אם אין הדבר אפשרי יש להשתדל שישתתפו לפחות מניין, כלומר...
קראו עוד