ברית היא קשר מחייב, קשר נצחי, אבל מעל לכל – קשר של אהבה. אין שום דבר שיכול להניע שני צדדים לכרות ביניהם קשר מוחלט, שיעמוד בכל תנאי וישרוד כל משבר, מלבד אהבה.בדרך כלל מבטאת הברית הכרה בהשלמה העמוקה שמשלימים בני הברית זה את זה, כשכל אחד מהם מקבל מזולתו דבר-מה שהוא יקר עבורו עד כדי כך ששווה להיכנס למענו בקשר הברית.
כך, למשל, בברית הנישואין. איש ואשה מוצאים זה את זו ומרגישים בעומק לבם שנועדו זה לזו מאז ומתמיד, ואת עומק ההכרה הזו הם יוצקים בקשר הברית שהם כורתים מתחת לחופה ובטבעת הנישואין – אות הברית והכלי למימושה.
אהבה עמוקה בהרבה מתגלה בברית המילה, שגם היא – כמו טבעת הנישואין – מהווה אות וסימן על הקשר הנכרת בין כל נשמה יהודית ובין הקדוש-ברוך-הוא. למה? מפני שקשה לחשוב על משהו שהאלוקים הכל-יכול מקבל מנשמה של תינוק בן שמונה ימים, ובכל זאת הוא כורת אתו ברית. ברית של אהבה. בלי סיבה. מעל השכל, מעבר להיגיון הפשוט.
את הברית הראשונה כרת הקדוש-ברוך-הוא עם אברהם אבינו לפני אלפי שנים. משמעותה של הברית הזו הייתה התחייבות כפולה: אברהם, בשמו ובשם כל דורות צאצאיו העתידים להיוולד, התחייב להיות נאמן לקדוש-ברוך-הוא ולתורתו. הקדוש-ברוך-הוא, מצדו, התחייב לנהוג באברהם ובזרעו כבנים אהובים, להשגיח עליהם השגחה פרטית ומיוחדת ולא לעזוב אותם לשרירות חוקי הטבע ולגורל המוכתב על-ידי הכוכבים. ברית המילה, הנחתמת בבשרנו, היא האות לקיומו של הקשר הזה. ממש כמו טבעת הנישואין.
