נוהגים לעשות סעודה חגיגית רבת משתתפים לאחר הברית, והיא סעודת מצווה. נוהג זה מקורו בסעודה שערך אברהם אבינו לבנו: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"א 8).

דרכו של הצדיק ר' זושא מאניפולי, אוהבם של ישראל, הייתה שכאשר היו מזמינים אותו לסעודת ברית היה מקדים ומברר היטב מהו תפריט הסעודה – אילו מאכלים ומשקאות יוגשו בה, מהי איכותם, כמותם ועלותם. לא בדיקה שטחית הייתה זו, אלא בירור שירד לפרטי פרטים ממש. רק לאחר מכן היה נעתר לכבד את הסעודה בהשתתפותו. פעם אחת הרהיב אחד מבעלי הברית עוז, ושאל את שביקשו כולם לשאול: רבנו הקדוש, מה לך ולתפריט הסעודה? הרי הכל יודעים שכל אכילתך אינה אלא פיסת לחם, ולמה לך להטריד את מוחך בכל פרטי המאכלים שאין בדעתך ליהנות מהם כלל? ענה לו הצדיק: צדקת בשאלתך, אולם נימוקי עמי. כשאני בא לברית, רואה אני שהשטן עומד ומקטרג על אביו של התינוק הנימול בשל עבירות שבידו, והוא מבקש לחייבו בדין ולהביא עליו כל מיני פורענויות. ובכן, עומד אני לנגדו וטוען בזכותו, וכך אני טוען: ריבונו של עולם, גם אני מודה שאיש פלוני עשה עבירות, וגם השטן מודה שעשה מצוות. אלא בוא וראה מה בין מצוות לעבירות: האם אי פעם זימן מיודענו את כל קרוביו ואוהביו לשמוח עמו בשמחתה של עבירה שעבר מתוך מאכל ומשתה? ודאי שלא. כאשר עבר עבירה ביקש בכל לבו שלא יראהו אדם, ודאי שלא הקרובים אליו, והייתה נפשו חלוקה עליו ולבו נשבר בקרבו. ובמצוות לא כך הוא, אלא אפילו על מצווה של תינוק בין שמונה ימים הזמין אורחים רבים וערך עבורם סעודה מכובדת כיד המלך. הנה, תפריט הסעודה נמצא עמי, וכך כתוב בו: בשר בכך וכך, דגים בכך וכך, יין בכך וכך, ועוד ועוד – הכל באיכות משובחת ובכמות כיד המלך. כשהשטן שומע כל זאת מיד מסתתמות טענותיו והוא פונה והולך לו. אלא דבר אחד למד ממני, כמה גדול כוחה של סעודת מצווה. משום כך הוא משתדל תמיד בכל מאודו להניא את הבריות מן הזכות הגדולה הזו שנזדמנה לידם, וכל האמצעים והתירוצים כשרים לפניו לשם כך...