ועל פי זה יובן, שבפרשת לך לך קודם שמל אברהם אבינו הבטיח לו השם יתברך שתלד לו שרה את יצחק, כנאמר (לעיל יז, יט) 'אבל שרה אשתך יולדת לך בן' וכו', כי מצות שעשה אברהם אבינו ע"ה אחר המילה הם היו זכים וצלולים, שהיה נימול כבר, והשם יתברך לא רצה לנכות ממצות שיעשה אחר המילה, שרצה הקב"ה שמצות אלו שהם זכים וצלולים יעמדו ויתקיימו לדורות להגן על כל זרע ישראל, לכן הבטיח קודם המילה, שעל ידי זה לא ינכה ממצות שעשה אחר המילה, כי הוא הבטיח לו קודם המילה שיהיה לו יצחק, והשם יתברך כביכול קיים הבטחתו. והבן:
וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים (כא, ד). מאי 'כאשר צוה אותו אלהים', בוודאי כן עשה. אך דרך כל הנביאים, בשעת יחוד דבר ה' אליו היה אז בהירות יותר, מה שאין כן בשעת דבור דבר ה', נעלם מהם אותו הבהירות הראשון כמו שהיה להם בשעת ציווי. אבל אברהם אבינו עשה המצוה באותו ההתלהבות ובאותו הבהירות כמו שהיה בשעת הדיבור אליו ה', וזהו 'כאשר צוה אותו אלהים':
[קדושת לוי, בראשית, פרשת וירא]
