בעיר מאזיר היה שם אחד איש תופר נעלים, ששהה ח"י שנים אחר החתונה ולא זכה להפקד בבנים, ונסע לצדיקי הדור שהבטיחו על בנים ולא הועיל, כך עברו עליו שנים ולא נפקד בישועה, ברבות הימים ביקר ר' אהרן מקרלין זצוק"ל (הבית אהרן), ואמרו לו חבריו שיראה ליכנס הוא וזוגתו להפקד ממנו, ואם הוא יבטיח לכם אז בטח תוושעו, אך צריכים להתחזק מאד אולי יקפיד ויגער בכם, שלא לפחד מכל זה.
עוד זאת לראות שיהיה לכם מעות מזומנים, כי אולי יבקש לתת פדיון נפש גדול ותיכף למסור לו, ואז יבטיח לכם ותבוא הישועה, כך עשה האיש ונכנס לרבינו, וכתב פיתקה שזה ח"י שנים לאחר חתונתו ועדיין לא נפקד, וכן כמה מצדיקי הדור הבטיחו לו ועדיין לא הועיל הבטחתם, ופנה אליו רבינו ומה אתה חושב שאני יכול להבטיח לכם יותר מהם, ושתק האיש, ואחר כך אמר אליו "אם תתן פדיון חשוב אזי אבטיח לכם" וענה האיש שהוא מוכן לתת כמה שרבינו יבקש, וקצב רבינו את הסכום ח"י רו"כ שיתן תיכף ומיד.
כך עשה ותיכף מנה האיש את הסכום הנקוב ונתן מיד, ורבינו הבטיח לו שיפקד בבן זכר, ובמשך השנה נפקד, והי' שמחה גדולה בביתו, וביום הכנסו לבריתו של אברהם אבינו, הגיע רבינו לשם, וכאשר שמע האיש שרבינו נמצא בעיר, וירץ האיש לבשר לרבינו כי נולד לו בן זכר למזל טוב, והוא נותן לו את הכיבודים, ואמר לרבינו בזה הלשון "הרי הילד שלכם מהברכה שברכתם אותי".
ורבינו מל את הילד והכניסו לבריתו של אאע"ה, והאיש הי' שמח מאד בשמחה עצומה, ולאחר הברית הלכו לבית היולדת עם התינוק לברך אותם, וערכו סעודת מצוה בהלל והודי', ולאחר כמה שעות בצבץ דם המילה, ורצו היולדת והמילדת לרבינו בזעקת שבר, "עס בלוטיקט זייער", ושלח רבינו את ר' יו"ט שמחה שילחש על ברית המילה לעצור הדם, והלך תיכף ולחש, ופיזר אבק על דם המילה, וחזר לרבינו.
כך קרה הדבר פעמיים שבאו לרבינו בזעקה "דער קינד בלוטיגט" ושלח רבינו עוד הפעם את ר' יו"ט שמחה ללחוש על ברית המילה, ובפעם השלישי הגיעו היולדת והמילדת בזעקה גדולה ומרה עד מאד, שהתינוק כבר לא יכול לנשום, ואז הניח רבינו לנוח שינת הצהרים, ושמע את הקולות ונתעורר, ושאל מה הם הקולות, ונכנסו לרבינו בצעקה כי התינוק גווע ואין בו חיות.
ושלח רבינו את ר' יו"ט שמחה שילך ללחוש ולתת אבק על הדם, ולא ישמע מה שהם צועקים, וראה שהתינוק אינו נושם ואין בו חיות, אולם האמין באמונה שלימה שהתינוק יבריא, ועשה את שלו, והתחיל התינוק להתעורר מעט מעט, והמתין עד שהתינוק רצה לינק, וראו בו חיות, וחזר הרה"ח ר' יו"ט שמחה לרבינו, ויבשר לו שהתינוק חזר לאיתנו, בתוך כך באו היולדת והמילדת לבשר לרבינו, ולהחזיק לו טובה וכאשר ראה אותם רבינו, גער בהם מה שבאו קודם בקולי קולות והבהילו אותו מתוך שנתו, ואמר אליהם בזה"ל "אז א קינד בלוטיגט מאכט מען אזוי א לארים, איז דען א לארים איז דען א נאווינע (א וואנדער) אז א קינד בלוטיגט טרעפט זיך א מאהל".
ואלו הנשים בשמעם שרבינו גער, ענתה המילדת הזקנה ואמרה בזה"ל "רבי איר רעדט נאך" ונשבעה בחיי ראשה, כי התינוק לא הי' בו רוח חיים, "איך בין א גוטער מבין".
ורבינו לא נתן לה לדבר, ואמר "האט וועט זי גיין זאגין אז איך האב מחיה מתים גיווען, נאר ברחמים רבים": (פרי ישע אהרן)
