כשנודע לנו שבעז"ה צפוי להיוולד לנו בן, אותי יותר מכל הטריד עניין הברית. וככל שהתקרב המועד הציפו את ראשי מחשבות בלי הפסקה:"עד כמה זה יכאב לו, ואיך אני יכולה היות בטוחה שהכל יעבור חלק..."כי בכל זאת מדובר בילד הקטן שלי, ואיזו אמא לא תהיה מוטרדת מדבר כזה. ואז ב"ה הוא נולד והתחילו ההכנות המהירות לברית, ביניהן גם המרדף אחר מוהל. מיד אמרתי לתמיר בעלי שאני רוצה את המוהל מספר אחת, לא מוכנה להתפשר על זה. ואז בדרך נס הגענו איכשהו לדוד. המליצו לנו עליו ומשם אמרנו נזרום. וכבר משיחת הטלפון הראשונה איתו ידענו :"זה האיש". הוא רצה לקבוע איתנו פגישה לפני הברית אנחנו לא הבנו-למה? מעולם לא שמעתי שהמוהל מגיע לבעלי השמחה הביתה לפני הברית. היום בדיעבד אני מבינה את גודל האיש והדמות. מרגע שדוד ושגית נכנסו לביתנו היה משהו באווירה שהם השרו שהסיר מלבינו כל חשש. הם ישבו איתנו במשך שעה, שעה בה הרגשנו שרק אנחנו זה מה שחשוב, כאילו פינו הכל רק בשבילנו, כדי שאנחנו נהיה רגועים ונגיע לברית הכי שלמים שאפשר. הם שוחחו איתנו על משמעות הברית, והסבירו על התהליך שעובר התינוק מרגע הברית ומה אפשר לעשות כדי שיכאב כמה שפחות. דוד החזיק את התינוק בידו והתחושה הייתה שהוא פשוט נולד לזה. כמה רוגע ונחת בבנאדם אחד וכזוג נראה שיש הרבה מה ללמוד מהם. מעמד הברית הגיע וב"ה הכל עבר בשלום, ובננו ליעם זכה לטקס מרגש מלא קדושה.

דוד היקר-

זכינו להכיר בנאדם מדהים.

כמה שננסה לא נוכל להביע את הכרת התודה אליך.

תודה על הטיפול המסור והזמינות גם בימים שאחרי הברית.

אכן זכינו.

מודים ומעריכים מאוד

תמיר הדס שחר וליעם קלמן.

(שנולד בח' טבת התשע"ג 10.12.13)