ברית ביום כיפור

שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן מט ד"ה ד) והנה

 ד) והנה מרן הבית יוסף (סימן תקנט) כתב בזה"ל: ולענין הלכה נקטינן כדברי הגאונים והרי"ף והרמב"ם לברך ברכת המילה בט' באב בלא כוס וכו', ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת שהיולדת יכולה לשתות מברכים על הכוס ותשתה ממנו היולדת, ובלבד שתשמע הברכה ולא תפסיק בינתים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס. עכ"ל. ומשמע שבט' באב אין היולדת יכולה לשתות מן הכוס. אולם מרן בש"ע (סימן תקנט ס"ז) כתב, אם יש תינוק למול, מלין אותו אחר שגומרים הקינות, ומברכים ברכת המילה בלא בשמים, ואם היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת, והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס, ואם אינה שם יברך על הכוס ויטעים לתינוקות. עכ"ל. וזה שלא כמ"ש בבית יוסף, אלא כמ"ש בש"ע (סימן תקנד ס"ו), חיה כל שלשים וכן חולה שהוא צריך לאכול א"צ אומד אלא מאכילין אותו מיד, שבמקום חולי לא גזרו רבנן. ומיהו י"ל שמרן הבית יוסף חזר בו בש"ע, והסכים בזה למ"ש הרמב"ן וסיעתו שיולדת תוך שלשים פטורה מלהתענות. וכבר מצאנו כיו"ב בכמה מקומות, וכמ"ש מרן החיד"א במחזיק ברכה יו"ד (סימן מז סק"ד), דזימנין דמרן הבית יוסף רוח על פניו יהלוך בחיבור הש"ע, וחזר בו ממ"ש בב"י בראותו כמה פוסקים שכתבו להיפך, והדר הוא לכל חסידיו. ע"כ. ברם אכתי לא איפרק מחולשא, שמצינו למרן בש"ע יו"ד (סימן רסה ס"ד) שכ', ביום הכפורים ובארבעה צומות לא יברך על הכוס, מיהו בשלשה צומות מהם שהיולדת אינה מתענה יכול לברך על הכוס, ותטעום ממנו היולדת, אם תשמע הברכה ותתכוין שלא להפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס, אבל ביוהכ"פ וט' באב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכים על הכוס. עכ"ל. הרי שיש סתירה בדברי מרן הש"ע, בין מ"ש באו"ח (סימן תקנט) למ"ש ביו"ד (סימן רסה) הנ"ל. והבאר הגולה בסי' תקנט כתב דמ"ש בש"ע שהיולדת תשתה מן הכוס, איירי ביולדת הצריכה לאכול, כדלעיל סימן תקנ"ד, ונראה כוונתו דמיירי שאומרת צריכה אני. וכן בשיורי כנה"ג (סימן תקנט הגב"י אות ד) עמד בסתירת דברי מרן מהב"י להש"ע, ותירץ לפמ"ש רש"ל לפרש דברי הרמב"ן דמיירי ביולדת האומרת צריכה אני, ולפ"ז מ"ש בב"י מיירי בשלא אמרה צריכה אני, וכן מ"ש בש"ע יו"ד (סימן רסה) מיירי בשלא אמרה צריכה אני, ומ"ש בש"ע כאן שהיולדת תשתה מן הכוס מיירי באומרת צריכה אני, ואע"פ שלשון מרן בש"ע (סימן תקנד) גבי חיה כל שלשים יום, אינו מוכיח כן, מ"מ נדחוק עצמנו כדי שלא יקשה מדידיה אדידיה. ומ"מ דוחק גדול לפרש מ"ש בש"ע סימן תקנט שהיולדת תשתה מן הכוס באומרת צריכה אני, ובב"י מיירי באינה אומרת צריכה אני, ובנידון שדיבר בו בב"י לא דיבר בו בש"ע וכו'. ע"ש. וכן מר אחיו של הכנה"ג, הגאון רבי יהושע בנבנשתי בשו"ת שער יהושע ח"ב (חאו"ח סימן ט עמוד קפה) עמד בסתירת דברי מרן הב"י (סימן תקנט) למ"ש בש"ע (שם ס"ז) כנ"ל, והניח בקושיא. וע"ש. ובשו"ת ספר יהושע (סימן קצה) עמד גם הוא מסתירת דברי מרן הש"ע מאו"ח סימן תקנט ליו"ד סימן רסה, כנ"ל, ותירץ דבאו"ח שהתיר ליולדת לשתות מיירי שיש שם חולי קצת. ע"ש. אבל מדברי מרן הש"ע בסי' תקנד מוכח שגם בלא חולי מותרת החיה לאכול, וכמ"ש הט"ז והכנה"ג הנ"ל. והט"ז ביו"ד (סימן רסה סק"ט) תירץ, שבש"ע א"ח (סימן תקנד) מיירי לפי הדין, וכמו שפסק כן הרמב"ן, ומ"מ נהגו להתענות כל שאין להן צער גדול, ואהא קאי בש"ע יו"ד. ע"כ. ואמת שמרן לא הזכיר כלל שנוהגות להתענות, ורק הרמ"א בהגה הזכיר כן, ואילו היה מנהג להחמיר באתריה דמרן, היה לו לפרש ביו"ד שבמקומות שנהגו שהיולדת מתענה ואינה יכולה לשתות אין לברך על הכוס. וראיתי להגאון מהר"ח בן עטר בספר ראשון לציון (דף קי ע"ב) שהקשה כן על הט"ז. וע"ש. וכן ראיתי עוד בשו"ת דברי יוסף אירגאס (סימן י) שהעיר כן על תירוץ הט"ז, ולכן כתב, ונוח לי לומר דמרן הש"ע לא דק, ולחומרא לא דק, ועדיף טפי לומר כן מלומר דהרמב"ן לא חש לפרש דמיירי באומרת צריכה אני, מילתא דנפיק מינה חורבא, ולכן אין מן הראוי להוציא דברי הרמב"ן והש"ע (סימן תקנד) מפשוטם, כדי לתקן ולהסכים דברי הש"ע אהדדי, וכבר ראינו בש"ע כמה סתירות כיו"ב. וגם מה שסותר מרן את עצמו בב"י סימן תקנט, למ"ש שם בש"ע, אין זה מן התימה, שבכמה מקומות נמצא למרן ז"ל שחזר בו בש"ע ממ"ש בב"י וכו'. ע"ש. ובביאורי הגר"א ליו"ד (סימן רסה ס"ק כה) כתב ע"ד הש"ע שם, ע' באו"ח סימן תקנד ס"ו דלא קי"ל הכי. ע"כ. כלומר שהעיקר כמ"ש בש"ע א"ח סימן תקנד שהיולדת בתוך שלשים יכולה לשתות מן הכוס, ומשום דסוגיא בדוכתה עדיפא. וע"ע בברכי יוסף יו"ד (סימן רסה סק"ט).